השערים פתוחים בקיפאון
השמיים רטובים, בוכים
עשב דל וירוק
מעמעם זעקות המתים,
אושוויץ פורשת ידיה
התקרבו, חזו בזוועה
אש בוערת בלב
וזרמים של כאב ונקמה,

מידאניק ועורביי השנאה
גדרות תיל ארוכות
ורק נעל אחת אדומה
בין שישה מליון אפורות,

הזעם שורף בעיניים
ההלם גובל בטירוף
רגלי טובעות באדמה
שדמעותיה- דמם הרדוף,

שרידי אשמת טרבלינקה
מתחננים מתוך הדממה
אל תשכחו אותנו
אתם העדות למה שקרה.

השערים פותחים את דרכם
ראשי זקוף, דגלי מורם
אני חזרתי עם הלקח
אני נקמתי את דמם.