געגוע מייסר בי
סתם כך פתאום
ואני בשלי
חושבת, ללכת למקום

שבו ארגיש במחסור
של אותו געגוע,
לא רוצה שיופיע,
לא ביום חג ולא ביום חול.

אבל..הוא לא שואל אותי
אותו מר געגוע.
אולי תמצא לך כבר גברת,
חדל מלהעסיק אותי
תהיה כבר יותר רגוע!

והוא בשלו,
מגחך עלי כבר שבוע.
זוחל לתוכי
אט אט לנשמתי.
אין יום ואין לילה
שהוא לא מופיע בפתח דלתי.

אז מה יש לי עוד לעשות
עם אותו געגוע?
חשבתי ומצאתי שאין באמת מה לעשות
יש לקחת אותו איתי לכל מקום, זו משימתי.

כי הוא לא בא כך סתם פתאום,
זו אני שמזמינה אותו לבקר בביתי.
זו אני שחפצה בו ערב ערב בשנתי
הוא מזכיר לי את מה שלבי חפץ
הוא מחייה את הגוף שרוצה שוב להרגיש
ויבוא יום והוא יחדל מלהופיע,
עד ליום המחרת שיופיע שוב אותו מר געגוע. ...