התחלתי בצעדים מהוססים,
חיפשתי את ידיהם של הורי
(ממתינות לי פן אפול )
משני צידי.
תחילה בכיתי
ומייד למדתי לשתוק,
אחר כך כבר עמדתי בכוחות עצמי
ואז בחרתי ללכת.
תנועת אגן פשוטה,
פיקת ברך שמתקפלת,
הקרסול פונה קדימה
וכריות האצבעות אוחזות בטירוף רגעי
במשטח שמתחתי.
כשבחרתי ללכת,
התחלתי בצעדים מהוססים,
חיפשתי את ידיהם של הורי
(ממתינות לי פן אפול )
משני צידי.
וכעת בעודי הולכת
מתנגת בראשי
אותה מנגינה מוכרת
של סיום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|