א
אגדה עתיקה מספרת,
כי ברגע לפני הלידה,
חבורת מלאכים מציירת
את עיניי התינוק בשקידה.
הצבעים רגילים ושבלוניים,
יש ירוק, גם שחור וכחול,
נמצאים הם בתוך הקרטונים,
של רס"פ מלאכי המכחול.

    ב
בביתו של האל בין עציץ לבין כד,
נחה לה מין צלוחית, עם קישוט מנוקד.
לא רצה אלוהים למוסרה לאדם.
הוא רצה ברשותו לשמרה לעולם,
כי הצבע שבה בעל יופי כה רב,
מין שילוב מהמם של נהר וכוכב,
עם שדה של קמה ואף שמץ אביב,
לב אנוש, הוא ידע, יסתנוור מהזיו.

     ג
יום אחד מלאכון עז כנף ולבב,
שרצה להרשים מלאכית שאהב,
הבטיחה, בתמורה לנשיקה מיוחדת,
להשיג בשבילה, הצלוחית המנוקדת.
ואכן הגנב לא שבר מילתו.
הצלוחית נחמסה מהאל בביתו,
והוגשה בהדר לידי השרפית,
שנישקה בשמחה את מגיש הצלוחית.

     ד
אך לפני שתצבע בלי דיחוי,
את עיניה שלה בלי לחשוש,
היא ביקשה לנסות השיקוי,
על עיניי נערה בת אנוש.
היא נטלה הצלוחית וטבלה מכחולה
וצבעה בעדנה את עיניי הנערה.
בו ברגע הגיע האל בסערה,
והחזיר לעצמו הצלוחית ונוזלה.

    ה
לאחר שעברו שעתיים, שלוש,
קול של שבר נורא התמר לשמיים.
קול ליבם הנשבר של גברים בני אנוש,
שחזו בנערה ובעיניה השתיים.
כאשר אלוהים כבר הבין מן הסתם,
שהצבע שלו התגלגל לעולם,
הוא צייד הנערה בחיוך מלאכים,
לאחות את השבר בלב הגברים.