קורותיו של עץ
מאת : סורין קרמר
אט-אט, ללא הסוס, נכרת העץ
כרע אפים ארצה
פרש בדיו בשני צדדיו
נשכב לו כבול עץ.
התעופפו עליו, ברוח סתו
קראו מעל גגות העיר:
"עזרו -נא , אנשים טובים,
עץ היובל שבשדרה
מובל עתה למנסרה."
"הצילו-נא אותו מן הכליה
וכיאה לסב ישיש, רב-פעלים
אשר הבטיח בזמנו וגם הגשים
ולא הצמיח מעולם פרי באושים
ראוי עתה לזכות
למלוא ההוקרה והכבוד."
ישבו אנשי שררה על המדוכה
חשבו, חשבו, הרבו להתיעץ
בסוף הגיעו פה אחד למסקנה:
"אין בו תועלת עוד, מלבד במנסרה
עכשו הוא סתם בול עץ, נכרת
שמהוה כאן רק מטרד."
בסוף דבר, ללא שהות
הפך העץ, לעץ לבוד
שמש ספסל לאוהבים
דלת, ארון ומדפים
מושב איתן לעיפים
וסכך לכל עובר ושב
ברוח עז ובשרב
כך נאסף אל אבותיו
עלוב, נשכח ונעזב
ואיש לנצח לא ידע
מי הוא היה, מה קורותיו. |
