תמיד תהיה לנו יפו אתה יודע.
יפו של טיולים ארוכים וקסם, רחובות תלולים וצרים הנושאים את
חותם אהבתנו הצעירה, אהבה החזקה מיהלום ונצחית ממנו. יפו שלנו
יקירי,
איש לא יצליח לגעת בעיר המבצר של אהבתנו.
'עזה כמוות האהבה...'
זהו אפילוג אהובי היקר, מושיעי היחיד והמיוחד, סיומת ראויה
למעגל מושלם שעשינו זו עם זה. ריקוד שהיטבנו לרקוד, מעשה
כשפים, שלהבת רגשות עמוקים כאוקינוס ורחבים כגווני הקשת ביום
נגה כזה.
אתה מבין...
בחרתי בך בדיוק לתפקיד הזה,
אך היטבת לשחק והרבת עוז וגבורה בביצועך, כל נגיעה, כל תו
בהרמוניה שיצרנו נכתבו בארס ילדותי, עוד מבראשית ימיי.
זהו שיר הלל והודיה שלי לאל כה מרהיב, כה מלא חמלה שאיפשר לי
להחזיק בדבר מה שבני תמותה תרים אחריו עידנים ונצח, אך כה
מעטים זוכים להחזיק בו באמת, ואילו אני, אני התברכתי.
התברכתי.
כי זכיתי לאהוב.
לאהוב בעוצמה רבה מזריחתן של מיליוני שמשות, כקולו המוחלט
והאדיר של הרעם שחותך את השמיים ביום האפור ביותר בשנה,
כזעקת התינוק המתענג על נישמתו הראשונה מאויר העולם, ככורח
נשימתו האחרונה של זה הנפרד מן החיים.
התברכתי כי היטבת לנגן עליי.
כי חפצת שאהיה מאושרת, לא חדלת לאהוב אותי גם בימים שאהבה
עבורנו הייתה מילה נרדפת לסבל ואכזבה.
התברכתי אהובי, התברכתי, נאהבתי על ידי אדם שנולד לאהוב רק
אותי, כל חייו, רק אותי לנצח, עד שניפגש שוב בעולם אחר, עד
שניהיה שוב לגוף אחד, עד שלא נבזה את מקדשנו באהבת בוסר מרירה
ושורטת.
'קשה כשאול קנאה; רשפיה - רשפי, אש שלהבתיה'
לילה לילה אני עולה על יצועי כשבנפשי מגע ידך, צליל קולך,
הניחוח השמור לך ולך בלבד, עור גופי מתבלה בלי עטיפתך הרכה,
האוהבת, המגוננת, לה ייחלתי במשך כל ימיי הערים ובמשך לילות
לבנים לפני שנפחו בי חיים.
לפני תקופות חיים שלמות הרפנו זה מזו, לפני מספר ימים או
חודשים.
לזמן אין ערך בין שני בני ברית המאוחדים בסבלם, ביסוריהם,
בתשוקתם, בחלומותיהם.
הזמן חולף ואנחנו ניצחיים,ניצבים מעל ההווה, קנאיים ניהיה
לנצח לחלום האהבה הבריאה, החפה מכאב, נטולת השדים ורוחות
הרפאים.
'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ונהרות לא ישטפוה'
לנצח,
זה אני ואתה לנצח יקירי.
יפו תיוותר שלנו, וכל מילה, כל לחישה, כל מחשבה...
גם כשאני לא מחזיקה   בידך, אני מרחפת אתך, לצדך,
מחזיקה לתמיד בלבך, גם בעולמות שאחרי...
'שימני כחותם על ליבך, כחותם על זרועך'
אוהבת אותך עם כל נשימה בעוצמה שלא מתכלה,
באופן שאינו יודע פשרה,
בדרך שאינה גשמית וכך גם לא מבזה.
וזו רק אני, אתה מכיר אותי...
אחותך, בת עירך.