דבר לא נותר מעבר לטירוף
רק הרפיה של קורים המתרוקנים מטרפם
אנחת הרווחה של חבל
המשתחרר מאחיזת הלוליין
ימים של עברה וזעם מזדחלים אל קיצם
שוקעים באפילותן של מילים, שאיחרו לבוא.

איך אוכל להסביר כעת
את הקלות הבלתי-נתפשת
שבה הותר לבסוף הסד ?
רק אתמול מבטי, ממוגף,
עוד בוסס באור טובעני
כל עפעוף היה כרקיעה מהדהדת
נקישת סוליות ברזל בריצפה ממוגנטת,
ועכשיו מה נותר ?

לא פעם בחפשי את המילים
אני מוצא שדבר לא סר ממקומו.
לא פעם בחפשי את מקומי בין הדברים
איני מוצא את המילים.
כל יום מתבהר לי מחדש
שהשפה אינה מותירה לילדיה המרודים
אלא פאות שיכחה, שיירים ושרידים.