אז בחצי חיוך אמרתי, "את משוגעת, ואני משורר."
היא רכנה לנשק אותי.

הרמתי אותה מהרגליים וזרקתי אותה על המיטה.
"אני משוגעת" היא ציחקקה, "ואני משורר" סיננתי מחויך.

אחרי ששכבנו היא שכבה לידי ובכתה.
אני העברתי ערוצים.
כששאלתי אותה למה היא בוכה, היא אמרה שהיא משוגעת.
לא אמרתי כלום.

כי אני לא משורר והיא עצובה.
"את עצובה ואני סטודנט למשפטים" אמרתי לה בלחש.
אז חיבקתי אותה והרגשתי את הדמעות במאחורה של העיניים.