'אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על החגיגה, כבר שבוע וחצי
לא ראיתי אותך.'

חודש וחצי זה זמן שסופרים בכלל?
הפתעת אותי. באת וכבשת אותי ותפסת אותי לא מוכנה. גרמת לי
לחייך מהבטן.
אז אולי הכרזת שלא היו לך עדיין רגשות כלפיי ואולי הלילה אתה
עם החבר הכי טוב שלך ועם עוד שתי בחורות בנוהל ואני כבר לא שם
בראש שלך. אבל לפחות אני יודעת אחרי השבועיים הטעונים האלה,
שהיה לך מספיק אכפת.
לא עצרנו לרגע לנשום.
הריח שלך עדיין דבוק לי לבגדים שבתיק הכחול ואין לי כוח אפילו
להוציא אותם.
אתה לא השיא ולא השפל. אתה צודק ושנינו עברנו מספיק פרידות
וזה הכי לא סוף העולם בעולם. אתה גם צודק בזה שזה עינה את
שנינו. אולי ציפיתי שתתעקש עליי יותר. אולי שכחתי שאנחנו
מכירים כלום זמן ואין לך תרוץ מספיק טוב לתקן את זה.
הקסמת אותי, בשיחות של איזה שמונה שעות עד חמש לפנות בוקר
ובאיך שבאת לפה ובכזו קלות הנחת עליי את הראש על המיטה ויצאנו
לשבת בפאב ובגן ליד הבית שלי ופשוט נישקת אותי. ביומיים אחרי
שעשיתי ישר סופ"ש אצלך וכבר הייתי "חברה של..", בזה ששמת את
כולן בצד באותו הרגע, בלבוא אליי אחרי הבסיס גמור ולהירדם לי
על המיטה רק כדי שנתראה, בלהישאר ער כדי שאני אחזור מהעבודה
ונדליק מצלמה, בלקנות לי שוקולדים גם כשאין לך שקל, בלהציע לי
ספק ברצינות ספק בצחוק לעבור אליך כי היה לי רע בבית.
חיבקת אותי והרגשתי בטוחה והרגשתי יציבות לטווח רחוק.
אנחנו אכן אנשים שונים מידי, ואתה באמת סיר לחץ על סף פיצוץ,
חשבתי שהדבר הכי טוב שיכול לבוא לשנינו זה הקשר הזה. אתה
תפסיק להתפזר ואני אפסיק לשנוא את עצמי שאני מתפזרת.
אולי ביקשתי סליחה אחת יותר מידי
אולי לא הצלחת לסלוח לי על הסופ"ש ההוא לפני שבועיים
אולי פספסת את זה שפשוט נחנקתי מעצמי ולא ממך, שכל החרא הזה
שהתנהל שם היה ממרמור עצמי בלבד. ידעתי אותה שבת שאיבדתי
אותך.
כבר שבועיים שאני מסתובבת עם גוש בגרון ובא לי לצעוק לך שאני
אוהבת אותך ודיי... אבל שנינו יודעים שזה יהיה שקר ואני סתם
רוצה יותר מידי ככל שאתה רוצה פחות.
אני דרמה קווין ואני כנה מידי ואני אני מידי ואתה חסר יכולת
התפשרות.
"אני רק רוצה שתלך לקראתי ולא תזרוק את זה."
"אני לא זורק את זה, אני לא אשם שזה מתפוצץ לי בפנים."
אחרי שבועיים שאני מתנצלת ועשרים וארבע שעות של ספייס אתה
שולח הודעה ועל הקו הולך ממני, פעם ראשונה אחרי שבועיים, מודה
שהאשמה שלך לא פחות משלי, אם לא יותר.
אני רוצה שתבוא ותחבק אותי ושזה יסתדר מעצמו
שתחזיק לי את היד ותלחם איתי בכל השדים.
אני משקרת לעצמי בלי סוף.
החלטת לבד ואני מכבדת את זה. ומודה על זה.
עשית לי חשק ופרפרים בבטן ורציתי לעבור את החורף הזה בפוך
שלך...
רציתי הודעות קיטש של ציטוטי יזהר אשדוד
שתשאל שוב מה יאמר ליבי
שתכריז כמה אתה מתגעגע
שתוריד לי סרטים
שתיסחב איתי לתל אביב למרות שזו העיר הכי שנואה עליך בעולם.
לא באמת ראיתי לך מבט אשם או מבויש בעיניים,
ראיתי איך חרא לך עם זה שזה מתפורר בדיוק כמו שלי.
אני מתנחמת בחצי אמונה שבאמת היינו שם לאורך כל הדרך שנינו
מקווה שבסופו של דבר אני לא באמת עוד אחת.
אני אתגעגע לחום גוף שלך
לחיוך הדיי תמים שלך
לצחוק המתוק שלך
למילים היפות שלך
למגע המלטף שלך
ואפילו קצת אליך...

'אם אין לך חיבוק בשבילי אני מוותרת על ההצגה
כבר יבשו דמעותיי כבר כמעט נרגעתי
אתה לא אמיתי, אתה לא בשבילי
עוד לילה חיכיתי לך לשווא.'
תודה שהזזת לי שם משהו בפנים
ועל נקודת אור חיובית, זמנית ככל שהייתה...
מחכה לצלצול...
לילה טוב.

04.11.06