"אחי, רוצה קצת?"
"עוד מעט.." ולקחתי עוד שלוק מהבירה השלישית.
"קדימה, אז מה אם היית שוטר צבאי?" אמר אופיר. "תן ביס"
"לא", המשכתי.
ליאור שבר את האווירה הקודרת עם עוד סיבוב של בירות
"ידעתי שאתה תביא חנון", סינן אופיר לעברו.
ליאור חייך ונתן לי מבט דבילי.
"מה????" התפלאתי.
"חשבתי שאתה כבר מנוסה בתחום" ליאור קרץ
"כן, בסדר, לא בא לי עכשיו.." השבתי.
קמתי מהכיסא ועברתי להתיישב עם פונץ', הכלב הזקן של ליאור, על
הפוף במרפסת.
"אני חושב שהכלב שלך עיוור" אמרתי לליאור.
"איך אתה יודע?" שאל.
"הוא מסתכל לי לעיניים, אבל לא לאישונים"
"אולי הוא נמשך אלייך?" חייך.
אופיר הוציא מהתיק גוש גדול נורא של משהו לא יודע עטוף בנייר
כסף והחל לפרוש אותו על השולחן פלסטיק הענקי
"אז כמה בחורות זיינת בחיים שלך?" שאל.
"2-3, לא זוכר, למה?" השבתי.
"נכון שאין כמו האקסית המיתולוגית?" חייך.
חייכתי.
אופיר הוציא סיגריה מקופסת מאלברו מקומטת. הוא החל לקרוע את
הסיגריה לנייר יפה. לאחר מכן הוא הכין את הטבק במסודר, ראו
שהוא מומחא בעניין.
"יאללה, תורך. תן לנו סיפתח"
"עוד מעט" קרצתי לאופיר.
ליאור שאכל עוגת הבית, הסתובב ונתן לי מבט מעצבן
"אנחנו עוד נחשוב שאתה סמוי" אמר.
"נו, מה, אתם עושים צחוק? רק בגלל שהייתי שוטר צבאי, זה אומר
שאני אחד כזה גם אחרי השחרור?" נלחצתי.
"אז מה הבעיה שלך לנסות?" שאל ליאור.
הידיים התחילו לרעוד. הילד הטוב, החנון עם הציונים הגבוהים,
זה שהחלים מסרטן, וזה שלא שכב כל כך הרבה חודשים, עומד לעשן
בפעם הראשונה
"רק כדי שתבינו שאני לא סמוי..."
"תראה, לחוקרי מצ"ח, ובכלל לחוקרים, מותר להחזיק את הג'ויינט,
לשחק איתו, להסתכל עליו מקרוב, אבל אסור להם בשום פנים ואופן
לעשן".
לא עברו 5 שניות מהזיבולים של אופיר ועשן כבד כיסה את ראשי.
שיעולים חזקים יצאו מגרוני.
"לא לא, לא עישנת בכלל, תן עוד אחת!" רתן אופיר.
ליאור נראה מאושר.
הבחור הרביעי שקע בתרדמה ונראה כאילו מכת ברק על פונץ' הייתה
מדגדגת לו.
נלחצתי, ועישנתי שוב.
"מזל", אמר אופיר "כבר חשבנו שתסגיר אותנו". חיוך גדול ושמח
התמלא בפרצופי, שמיד לאחריו בא חיוכו של אופיר.
"רוצים פלייסטיישן?" שאל ליאור. "עוד מעט, תן לי לדבר קצת עם
הבחור השיכור" צחק אופיר.
"אז מה? מרגיש גבר?" שאל
"אני לא יודע מה אני מרגיש.."

                             
                                     

התיישבתי בחדר סגור. אישה גבוהה נכנסה ולחצה את ידי.
"נעים מאוד, אני אפרת, קצינת המבחן שלך". "נעים מאוד" טון של
נימוס צבוע ביותר יצא מגרוני.
"אנחנו ניפגש פה, כל שבוע, ותעדכן אותי במה שעובר עלייך. מדי
פעם אני אקח דגימת שתן, לראות שהכל בסדר, בסדר?" חייכה.
חייכתי חזרה.
רציתי לבעוט בה.

                                         
                         

מאופיר לא שמעתי יותר בחיי. את ליאור הייתי רואה ברחוב,
במיקריות, ומשפיל ראש. כן. אני הסמוי.