|
כשהשמיים עומדים ליפול
אני חייב למצוא מקום
משייט על הכביש בין עכו לצפת
מבקש עיר מקלט
אורות קטנים של בתים ומה
לשם אני זוחל על ברכיי
הדליקי את האור
העלי אותי אל המזבח
ושם, בביתך
תהיי לי עיר מקלט
עד שחטאיי ינוקו
והשופט יוריד את הגרזן
וחבל התלייה ייחתך
והגרדום יהפוך לעמוד תאורה
את, איתך, באור עינייך
תהיי לי עיר מקלט
אני זוחל אלייך על ברכיי
אחרים לא ייראו פניי
אני זוכר כשהיית את בתוך עיניי
גם עכשיו כשאני סומא
עוד בלבי את צוחקת אליי
השמש שורפת את גבי
הזיכרונות עולים וכאב צורב אותי
ואין כבר לאן להמשיך ולרכב
אולי יום אחד
זקן כמו מתושלח
אבוא אל סיפך
ואומר לך "תראי
עודני אני" |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.