הוא האמין, ואנחנו לקחנו.
הוא הוביל ואנחנו פגענו.
הטלנו אשמה בעיניים מזרות אימה,
הכאבנו, דרסנו, מעכנו,
ורצינו עוד.

זו לא האש, זה לא הדם,
זה האדם.
שאותו לא ראינו.
התעלמנו, כי קדושת החיים לא קראה לנו עוד.
קדושת החזון, האמת, החווירה לנוכח מאמצי העיוורים.
ודרכינו שונות הן כעת.
או שמא זה מה שנרצה לחשוב???
איפה הערך, איפה המוסף? איפה השינוי?

פקחו את עיניינו! אל נא תעצמו אותן בחזרה...
למדו מן האמת, מן הקרוי,
למה לרוץ למחוזות רחוקים?
עכשיו! הסתכלו סביב!
איפה השינוי?

דם תריחו, פגיעות וחולשה יש במכה,
אל תברחו.
זיכרון לא נמחק כך.
בוא איתי, ביחד, בוא נייצג רובד אחר.
שבו לא האלימות והאילמות הן המובילות,
אלא הכנות וההגינות.

בוא איתי, בוא נחיה בדמוקרטיה.