[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדידו בן ארצי
/
אהבה ללא תנאים

לכל עץ יש את הייחודיות שלו

אני מוצאת את עצמי משננת

את המגע שלו,את הליטוף שלו,את הכאב שלו,את הרכות שלו

לכל עץ יש את הייחודיות שלו,אני מוצאת את עצמי אומרת.

לכל עץ יש את הייחודיות שלו

בא לי טיול אני אומרת,רוצה שהרוח תלטף את שערותי,ותפריח את
כאבי,תעיף אותו למקום לא ידוע שם בעננים

ואתה עונה שגם לך בא,ואם הקפור והגשם הזה יפסיקו ואילו רק לכמה
ימים היית יוצא
אז אני אומרת לך,קצת מופתעת-בעיקר כי זה בא ממך,שאם אוהבים
משהו אוהבים אותו עד הסוף...לא חלקים ממנו..ממש כמו לאהוב בן
זוג,לא משנים אותו סתם כי לא נוח.

ואתה אומר שאני צודקת,כי אתה תמיד אומר את זה

הרוח נושבת,וקוראת לי לבוא איתה,אך אינני עונה לה למרות רצוני
הרב,אינני יכולה,אני כבולה לשרשראות כבדות וגדולות ששומרות
אותי קרובה למציאות שאינני רוצה להיות קרובה אליה בכלל.

אז אני עפה על כנפיך

מרגישה מנוצלת,אבל כבר לא איכפת לי,כי אם אתה מה שחיכיתי לו כל
החיים האלו,

אני פשוט מקווה שאתה לא.

ואם אתה לא אז אתה האחרון שממנו אני צריכה להיפגע,
אני פחות ממה שאתה חושב שאני,כי אם הייתי יותר אז הדמעות
האלו,שנוזלות על פני,היו דמעות עצב ולא שמחה,דמעות כאב ולא
דמעות תקווה,והן,הדמעות,הבאות מתנין.

ואני מקווה שאותי תבין,כי במקום מסויים איכפת לי,וכאב
לי,ורציתי למות,אבל הגעתי למסקנה שבן אדם שמביא לי כל כך כאב
לא יכול להביא לי אושר

אז הפסקתי

ואני מקווה שתבינו,שכל מה שקרה בימים האחרונים,הם סימן מסויים
לגבריות שבי,והרצון שלי לשלוט בקשר, ולשלוט על הדברים שקורים
בחיי הם תוצאה מזה שבאיזה שהוא מקום אני היא השולטת במערכת,אני
זאת שלובשת את המכנסיים,ולמרות שהם קצת הדוקים,וקצת קשים,הם
המכנסיים שלי.


"שמתם לב שכאשר האור נשבר בקצה המכחול זה נראה כמו גלים?"
היא אמרה בתום ילדותי למדי.

ים,
אני מעבירה את המכחול על כף ידי ומרגישה את הרכות שלו,ובאיזה
שהוא מקום זה מעקצץ,כי זה מזכיר לי משהו שהיה צריך להישכח

המגע שלך

ואני מפסיקה כי זה מזכיר לי נשכחות,

וכי אם הייתם מסתכלים,
רואים:
ילדה עם מכחול מעבירה אותו על יד שלה עוצמת עיניים וכועסת על
עצמה,רותחת מעצבים,מסתכלת במראה ומבינה כמה דברים היא צריכה
להבין,ולהפנים,ולקלוט

שאנשים הם לא כאלו עמידים,ואם נתלים על משהו זה לא על
אנשים,ולא על תקוות אלא על משהו יציב כמו וו,או עץ,או סתם
העננים,למרות שהם רכים,והשמיים כי הם תמיד ראו הכל,ותמיד היו
שם,ותמיד יהיו ממש כמו הדמעות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איכסססס, מה זה
שפוך לך על
החזה?



שפוך לי על
החזה??? אלה
השדיים שלי,
משה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/07 14:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדידו בן ארצי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה