|
כמו יער,
מסתבך ונהיה חשוך
העיניים לא מתרגלות למראה
מותך.
אני מתעוורת
מברק שמכה בי
שערי סומר לנוכך היותך
וחסרונך.
אני מחייכת
לעוברים ושבים
הידיים רועדות מגעגוע כואב
לאהבתך.
אני נעלמת
לעולם של חלומות
עולם כבוי של אהבות ישנות
איתך. |
|
|
כבר הייתי
בפסגה.
קר שם נורא, אז
חזרתי.
אפרוח ורוד,
מתחת לאפס. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.