זו לא בדיוק שירה
אין בי משקל וחרוזים הפעם
בעוד שיחה צפופה עם דמיאורגוס אני
צולב עצמי מחדש
אין אוקיינוס לשתוף את הידיים
את פני המעוותות לא אחביא
בעליה בתוך תמונה כמוסה
את עיני הקרועות
אקרע לארובות ריקות
כמו שאני סתם.
סתם.
לשרוף את המציאות עכשיו
לראות את הכל נקלה
לתת את עצמי בידי
גוש שרירים נמוך מצח
שיגזור אותי
לגזרי הראשוניים
שיאבק אותי לחלקיקי
אהיה הילוד הראשון להתגרד
מאין-רחם
ורק מעפרי אולי
תהיה תקומה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.