הפייטן
מאת : סורין קרמר
הכרתיו מזה כמה עשורים
היום כבר יותר משישים ,
פייטן ופרוזאי לא מבוית
לא שונא ,לא אוהב אף אחד,
לא אכפת אם להוא יש גיבנת
ואשתו את המוח טוחנת
ולבת הקטנה יש כינמת
אם זכה , אם מעל או ירש
אם מכר או קנה עוד מגרש
אם דתי, חילוני או בודיסט
איש צבא או בכלל פציפיסט
אם בדאי , מדינאי , או ארטיסט.
הכרתיו כשהיה בשיאו
שרבט מילותיו וגלגל לשונו
קולמוסו ננעץ בללבות יריביו
והיה מוקצה והיה גם נשגב ,
היו משליכים פירורים לרגליו
והיה גם אמיד והיה מזה רעב
אחוז פלצות ומוכה בתזזית
אך בנון שלנטיות אופיינית
השליך מבטי ניכור כתמיד
הטיף ומחה והתריע על סף
וכינוהו רבים : פייטן מטורף !
לימים , פייטננו הזה הלך והזקין
נדחק לפינה והיה מדדה בדרכים
מתהלך בחוצות חולני וגלמוד
שפוף ומצומק כתפוח סחוט
אך הפליא חרוזיו באוזני ההמון
באותו פתוס סוחף ואותו הסגנון,
ילדים רדפוהו ובוגרים נידוהו
בשמות גנאי כינוהו, באבנים סקלוהו
וכשאת נשמתו לבוראו הוא השיב
שיננו שירתו ולמדו להקשיב
סימפוזיונים ערכו ואמרו: גאוני ,
וכך פייטננו הפך למשורר לאומי .
ינואר 2006 |
