יש תקווה
מאת : סורין קרמר
היה דלפון מהלך בחשכת חייו
בודד וערירי, מבלי שאיש אותו יאהב
מחפש לו מוצא או קרן אור
צעד קדימה ושניים לאחור.
אנה יפנה , אנה ילך ,
מבלי למעוד , מבלי לנפול.
נאחז לו בקש ,
נאחז בתקווה
ומבקש רחמים משמיים
אך מטה לחם לו אין
היה הדלפון מחזר על הפתחים
זוכה לפת לחם יבשה
קד קידה ועליה מברך
מביט השמימה
ומכריז : עדיין יש תקווה !
ומלאו שנותיו
והוא היה כבר סב
אך התקווה פסחה לה מעליו
והתגשמה אצל מישהו אחר .
קרבו ימיו ושעותיו ספורות
מקורביו סביב , על סמרטוטיו רבים
ומקצתם בוכים בדמעות תנין,
כשלפתע נחתה לה הבשורה :
זכית במילון ! הנה אמיד אתה !
אז בחיוך מריר לחש למקורביו:
אשר אהבוהו מאד, מאד עכשיו,
צאו וראו רבותי : בכל זאת יש תקווה ,
סוף סוף סביבי קיבצתי את כל המשפחה ,
אך המיליון הזה הוא רק מהתלה .
אוקטובר 2006 |
