הוא לקח את אלתרמן יחד איתו ואת רימון היחד שעתיד היה לבשר על
מדינה יהודית עברית בארץ ישראל. אלתרמן נדחק לפינהף לא רצה
לייצג מן דמות מתודית שכזו שצריכה להיות שנויה במחלוקת, אבל
היא לא. היא עומדת על אבן שייש מבריקה וצוהלת למראה הגופות של
האויב הנערמות על אדמת הקודש הרעועה. ילדים הריעו, נשים בכו
וזרקו חזיות רקמו חולצות רוסיות והורידו שערות במסתור ובינתיים
הגופות הלכו ונשכחו ונשאר רק זכר המורדים הגיבורים אשר הצילו
את הקודש הרעוע בצורה הברברית- תרבותית המתאימה רק לנו
ולאלתרמן. והקן לציפור כבר מזמן שמנסה לקום ולצרוח אך הילידים
לא מאפשרים לו לשבור מסורת ארוכת זמן שכזו. יללת הזמרת
המודרנית- מזרחית כבר מאסו על האוזניים ומדינת הקודש נשארה
רעועה, כי קשה להקים חזון שכזה על גופות.
מה כבר נשאר לומר? שאני מעוצבנת? שאני כעוסה? שזה לא צריך
להיות כך? אז אמרתי, ומה עכשיו?...
נכתב ממזמן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.