[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








הכל מתחיל כאשר הצטרפתי בבית ספרי גאון הירדן לצוות האחראי
לטקס לזכרו של רבין.
אני רוצה להתנצל מכל הלב, כי נכשלתי כישלון חרוץ ולכן לבי
נשבר. היה לי האומץ להתנדב, האמנתי שיש לי את כוח הרצון. וכוח
הרצון ינצח. אז התנדבתי.
התנדבתי להיות חלק מהצוות שקיוויתי שיהיה צוות הגיבורים אשר
יחולל את השינוי המזערי בבית החינוך גאון הירדן הקטן והצנוע
שבעמק בית שאן. קיוויתי שהשינוי שלנו יהיה עוד לבנה בחומה
הגדולה של ההתרסה שפשוט מוכרחה להיבנות בארצנו.
אך בסופו של דבר, מיהו האזרח הקטן? או במקרה הזה, מי אני?
לעומת מנהל בית הספר?
אז טקס רבין בבית ספר גאון הירדן בעמק בית שאן שוב יחטיא את
מטרתו.
על פי דעתי לטקס ישנן שתי מטרות - האחת, בעלת חשיבות מזערית;
להעניק לאנשים אשר באו אל אוויר העולם לאחר הרצח פיסת מידע
הכרחית זו בפאזל אשר מרכיב את ההיסטוריה של הציונות.
אין זה מקרי שבחרתי לא להזכיר במילה את האיש. אני מאמין שדרכו
של רבין הייתה דגולה, אומץ לבו ונחישותו מאוד חסרים לנו
במציאות של היום. אבל לא אלה שמו לראשו את כתר הזהב אשר תמיד
מונח שם ברוחנו בני הנוער. לא הם שהפכו אותו לאליל אשר אנו
סמוכים ובטוחים שהיה; לא הם, כי אם, כמה אבסורדי, הרצח
המזעזע.
לכן אני מאמין בכל לבי שיש לקדש את מטרתו העיקרית של הטקס,
ולהציבה במקום גבוה יותר, ומבוסס יותר, מקום שבו אף אחד מבני
הנוער היקרים יוכל להטיל ספק בחשיבותו. מטרה זו, אשר נכון
להיום, חלק גדול מבני הנוער - כמה עצוב - מטיל ספק בקיומה.
אנו צריכים להציב לעצמנו מטרה, לבטא סוף סוף את הזעקה הגדולה
אשר בבטני ואני סמוך ובטוח שגם בבטן רבים אחרים. עלינו להשמיע
את קולנו, קול השפיות, עלינו להשמיע כעת לכל תלמידי בית הספר
החינוכי גאון הירדן בפרט, ולכל הנוער בארצנו בכלל. עלינו
לשאוג עליהם בכל גרונותינו עד יקיזו דם:
פתחו את עיניכם, כבשים טועות, איבדתם את הדרך, חזרו מהר אל
דרך הישר היא דרך היושר. פתחו את עיניכם עכשיו כי הינכם
הולכים כמו טלאים תמימים אל ציפורניו של הזאב הבא.
אני דורש מבעלי הכוח וההשפעה, ומכל אותם אנשים טובים, אשר
הפחד להישיר מבטם אל האמת הנכוחה מנוון את הגיונם, ומאלה
שנפלו קורבן לטשטוש הזיכרון השיטתי שעליו שומרות כל הממשלות
מאז אותו יום כמכונות שקרים משומנות אשר נועדו לכסות לעצמם את
הישבן ולטאטא את הצואה אל מתחת לשטיח.
אני מתריס בכם, ולא אפחד לומר - אנו מתריסים בכם: 'די להשליך
בנו את העובדה הסתומה וחסרת התועלת: ''הכתובת הייתה על
הקיר''! כל כך נאיבי, כל כך מיותר להמשיך בעיקשות הפתטית הזו,
למנוע מאתנו את מה שאנו מספיק חזקים לגלות בכוחות עצמנו.'
כי מיהו בעל ההשפעה, אשר יהיה בלבו האומץ לקום ולהכריז:
''הכתובת הייתה על הקיר, אבל כבר אחת עשרה שנה מאז בעלי הכוח
מנסים לטשטש אותה!''
מראשי הממשלה, ועד מנהלי בתי ספר, ואף הורים לילדיהם, מטשטשים
חזור וטשטש ללא שמץ של רחמים. במודע או לא במודע. ברצון או לא
ברצון. כולם מטשטשים פרטים על ההסתה המזעזעת שקדמה לרצח.
ומה בעצם הם מטשטשים? הנה כמה דוגמאות שהן עובדות היסטוריות,
עובדות שניתן למצוא רק בארכיונים עמוק באפלה. בתוך ערמות על
ערמות של ספרים מעלים עובש.
ראשיתה של ההדחקה היא במהלכים הפוליטיים של יורש הכס העלוב
והמפוחד, שמעון פרס, שמעדיף לתת יד לאלה הרוצים להשכיח את אשר
קרה. הוא עושה זאת, כמובן, בשביל טובתו האישית בלבד.
וכוונתי לכך, שהיורש הנכבד, חברו הטוב של יצחק, בוחר בחברי
המפד''ל לשבת איתו בממשלה.
''את המפד''ל, שהובילה את מסע ההסתה נגד קודמו; את המפד''ל,
שהוציאה את תנועת הנוער לצמתים לשאוג ''בדם ואש את רבין
נגרש''; את המפד''ל, שרבניה הורו על הפסקת התפילה לשלום ראשי
המדינה; את המפד''ל, שמבתי החינוך המפוארים שלה - ישיבות
ההסדר ואוניברסיטת בר אילן - יצאו הקושרים שרצחו את רבין.''
(כפי שדאג להזכיר לי ולכולנו יוסי גרוביץ הנערץ)
פרס מצפה בכל מאודו, שסמל זה של פיוס, פיוס כה צבוע ושקרי,
ירצה את תושבי המדינה הכאובים והכועסים. ולמרבה הצער, אנו
בולעים את הפיתיון כמו ילדים טובים.
ואם זה לא מספיק, הרי שמאחורינו עשרות אירועים שעם קצת פחות
מזל, היו נגמרים ממש כמו הרצח הזה.
''כבר ב1949- מנסה ''טיפוס תמהוני'' לרצוח את בן גוריון,
בתואנה שהוא אינו בונה את בית המקדש; ב1953- מנסה יו''ר הכנסת
לעתיד, דוב שילנסקי, להיכנס למשרד החוץ ובתיקו פצצה; ב1954-
נעצרת ''מחתרת עג'מי'', קבוצת חרדים שתכננה להפיל את הממשל
(ביניהם חבר הכנסת לעתיד לורנץ), ומשוחררת מיד עקב טענות של
ברוטליות משטרתית; פחות או יותר באותו זמן מנסה מרדכי אליהו -
כן, כן, הרב הראשי לשעבר, הנערץ על אנשי המפד''ל - להכין מטען
חבלה המיועד לפגיעה בשרי הממשלה; וקיצרתי עוד רבים מן
האירועים אשר טואטאו אל מתחת לשטיח.''
(ושוב תודה ליוסי גורביץ, ולכתב העת הוירטואלי: האייל הקורא.)
הגרוע מכול עוד לא נאמר. לדעתי, אין חמור מאותם ריקודים
סוערים ומלאי אושר שבהם פצחו בני הנוער של תנועת בני עקיבא
כאשר בשורת הרצח ''הנפלאה'' תפסה אותם בעודם על תקן משלחת
לפולין.
אך כמובן, איש לא ידע ולא שמע. הוטל צו איסור פרסום. ובטח
ובטח שלא נאמר דבר וחצי דבר על כך בטלוויזיה או בעיתונים.

אז אחזור ואומר לכם מטשטשים יקרים, אתם אתם מביאים את רצח
אולמרט על מדינת ישראל!
ומה שהכי מכאיב לי וקורע את לבי, שכה רבים מכם, הקוראים,
מחזיקים באותה הדעה כמוני וממשיכים לשתוק.
חבריי השפויים! הגיע הזמן לצעוק!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איזה מין שם זה
יגאל עמיר?

שמואל
איציקוביץ'.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/1/07 14:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דור ברטל

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה