ישבתי במשרד, והוא הגיע. השיחה הלכה ככה:
"היי איך קוראים לך?"
"מנשה!"(חיוך זדוני)
"אני עדי"
"מי מעבירה השבוע מטול?"
"אני"
"נעים מאוד , אלון":)
"לא, עכשיו זה כבר אבוד."
וכך נוצר השם מנשה,שליווה אותו לדאבונו , כצפוי, כל השבוע, וגם
לפני חיילים..
בסיום ההסמכה הכנתי מאפרות כמזכרת לחיילים והוא רצה גם שתיים.
כששאלתי למה שתיים הוא אמר:"מה, אמא שלי גם מעשנת".
אז שאלתי איך קוראים לה..
והוא ענה "שושנה".

ישבתי בחדר שלי עם עוד משקית והתחלתי להסתלבט..עד
דמעות..הקלטתי את השיר בבית כדי לתת לו שבוע הבא והחלטתי לשים
אותו גם פה. תוך כדי הקלטה אמא שלי שמעה מלמטה והחליטה לשאול
כל מיני שאלות..אם תהיו טובים תוכלו לשמוע אותה אומרת:"מי זאת
שושנה?" מתישהו בפזמון האחרון. בנוסף, אורי אחי הקטן (4)שמע את
החגיגה ,עלה למעלה ודווקא יצא מגניב...נכנס להקלטה.
שיר הנונסנס מוגש לכם בחסות בא"ח גבעתי ,אחד הדברים הטובים
שיצאו מצה"ל.



אמא של מנשה,
לא כמו שאר האמהות.
היא יורדת למכולת עם עיניים אדומות.
ומנשה הקטן,
יושב ומחכה.
את כל הילדים אספו והוא עכשיו בוכה.

בגלל שהוא יודע, מה היא עושה עכשיו.
שוכבת בכיכר על הגב!

פזמון:
.שושנה, שושנה
היא מעשנת מריחואנה


אמא של מנשה,
לא כמו שאר האמהות.

היא יורדת למכולת בעיניים אדומות.
ומנשה הקטן,
עוד מחכה שהיא תבוא.
את כל הילדים אספו והוא יושב עדיין פה.

כי אמא של מנשה,
מכורה לקסמים.
מחפשת בלילות והם עכשיו יודעים מה לתת לה.

פזמון:
שושנה, שושנה
היא מעשנת מריחואנה

לא די לה , לא נשאר לה
כשתבקש היא תגיד נגמר לה.
שושנה
אמא:"מי זאת שושנה?"

אמא של מנשה,
אמא:"מי זה מנשה?"
לא כמו שאר האמהות.
היא יורדת למכולת בעיניים אדומות

שושנה...


אורי:"עדי?
עדי:"כן?"
קדימה תלחצי על הירוק הזה..
אורי:"נו עדי תלחצי על הירוק הזה"
עדי:"טוב.."