לא חושבת שביקשת שאני אכתוב לך שיר
בטח לא לזה התכוונת.
לא למונולוג כואב שמותיר את הגרון יבש
ואת השפתיים מבקע
כאילו דרך כל החריצים הקטנים שיווצרו
תצא מילה שאני לא מסוגלת לכתוב לך.
לא יכולה לדבר איתך כל מה שקרה
ניסיתי אבל אני מובכת מדי
אתה יודע שזה לא פשוט בשבילי
איך אני תמיד מסתבכת בדיוק באותו דבר
ועדיין לא למדתי שלא די בחיוך מבויש ואפילו לא בדמעה.
כמה היית רוצה חיבוק ממך עכשיו.
אתה חושב שאני כבר לא טהורה.
מה חשבת שאני?
גם אני צריכה קצת חום והוא בסה"כ לא זר.
אתה מתנהג כאילו נפגעת. איך התהפכו היוצרות?
היית האח הקטן שלי ועכשיו אני מרגישה שלהפך
אתה מאוכזב?
כל כך הרבה סימני שאלה
לא יודעת מה קרה בערב ההוא
הוא היה שם
ואף אחד אחר לא
ואתה מגיב קצת בקיצוניות ופגעת בי
אל תתייחס אליי כאילו שאני זולה
וכמו שהוא אמר לא רצחתי אף אחד.
אני מצטערת על המילים שהסתבכו,
על אותו ערב
ועל זה שאני תמיד מבטיחה לך שנריב לפני שאני אעזוב
מצטערת שאני עוזבת אותך
חייבת להמשיך

יש עוד מילים רבות שעומדות על קצה הלשון
אותיות מזנקות מהמקלדת כדי שאבחר דווקא בהן
אבל הלב שלי שקט.
מכל התקופה האחרונה, זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי.
אבל דווקא עכשיו אני יודעת שיהיה בסדר.
אתה לא מאמין לי. אבל עוד תראה.

בשבילך אני מסיימת עם סוף שמח.