ברקע נשמע "Complicated" של "Avril Lavigne" שיר מספר שתיים.
את הדיסק קנתה לי חברה שלי ליום ההולדת שלי. נכון לעכשיו היא
האקסית שלי.
נשים זה עם מוזר ואכזר. לא כולן אבל רובן. הן גורמות לגבר
להתאהב בהן, וכשהוא מאוהב בהן עד למעל הראש הן עוזבות אותו.
בנוסף יש להן את התירוץ הכי מעצבן בעולם: "זה לא אתה, זה
אני". ועוד יש להן מין קטע כזה לא מובן של "בוא נשאר ידידים".
די מרגיז, לא?
אז ככה... כשהיא אמרה לי את זה, זה היה אחרי "פסק זמן" שבו
היא החליטה שהיא נשארת איתי. משהו כמו שבוע היא התעלמה ממני.
ביום שבו עברתי בגרות (שבמקרה היה גם היום שאנחנו שנתיים
ביחד) נסעתי אליה. היא לא הייתה בבית. התקשרתי והיא אמרה שהיא
בחיפה. אז אני כמו כל חבר שרוצה מאוד לראות את החברה שלו
חיכיתי לה.
כשהיינו חברים, הבטחנו אחד לשני שאנחנו לא משקרים ולא מסתירים
דברים ואומרים הכל ישר בפנים.
יש לי ידידה ממש טובה. חברה שלי שונאת אותה. ולחשוב שפעם הן
היו חברות טובות.
בזמן שחיכיתי לה הלכתי לידידה שלי שהיא ממש במקרה חברה שלה.
קצת פחדתי לפתח קשרים של ידידות טובה עם כל בת שהיא מכירה, לא
רוצה שהקשרים שיש לה ייפגעו.
אותה אחת אומרת שאנחנו הזוג המושלם. כבר שנתיים אנחנו ביחד.
היא לא רוצה לראות אותנו סובלים או נפרדים. בדיוק כמו ידידה
אחרת שלי.
בלי להתגאות, יש לי מספיק מחזרות. הכמות שלהן לא הייתה מביישת
גם סלבריטי. אני חושב שבגלל זה היא מפחדת.
אני בתול, גם היא, למיטב ידיעתי. אני מתכוון להישאר ככה עד
שאני אמצא את האחת ואתחתן. היא לא.
היא לא הייתה בחיפה, היא הייתה בישוב שלי אצל אחד החברים שלי
(כן, בטח, "חבר"). היא חשבה איך להגיד לי משהו שעמד לה בלב
בערך שבוע או אולי שבועיים.
מבחינתי רציתי שהיא תהיה האחת אבל לא כל מה שאני רוצה יוצא.
היא שיקרה לי כמו בעוד כמה פעמים. ואני לא שיקרתי, הכל אמרתי.
אבל היא שיקרה!
אוף, כמה שאני שונא לדעת את הכל מראש.
ידעתי שהיא תעזוב אותי בכתה י"ב. והייתה לי תחושה שברגע שאני
אסגור כל מיני עיסוקים כמו רכב, משקפיים וכו' היא תעזוב אותי.
אבל בכל זאת עשיתי את הכל.
כמו ששמתי לב היא עושה הכל כמו אחותה הגדולה. היא חוזרת על
אותן השגיאות בדיוק. בכל דבר שהיא עושה יש השפעה של אחותה
למרות שהיא אמרה שאחותה לא בסדר. יכול להיות שזה בגנים.
אני לא יודע אם אי פעם תהיה לי אהבה כמו שהייתה לי איתה.
למרות כל הקשיים של הדת והעדות אנחנו התגברנו. התעלינו מעל
עצמנו.
עכשיו צריך לקלוט שהיא כבר לא תהיה איתי יותר. היא יודעת שאם
נפרדים אז אין דרך חזרה. אני חותך ואין מצב שאני אחזור אליה,
אפילו שאני עוד מאוהב בה.
עכשיו יש את השיר "דרך פסגות" של יאיר כהן, שיר מספר שתיים
בדיסק. למה כל השירים הם מספר שתיים?
צריך לשכוח, לקלוט שהיא יותר לא תהיה לידי ברגעים השמחים או
העצובים צריך להמשיך הלאה. זה לא קל בכלל, היא לא יוצאת לי
מהראש. צריך לקלוט שהיא עזבה אותי...