עדיין לא בכיתי.
עדיין לא בכיתי מאז שזה קרה.
לא הזלתי דמעה.
אחת, שתיים, שלוש.
אחד-עשר חורפים עברו, והשמים בכו.
הוא עמד שם ושר שיר לשלום, והעיניים שלי זרחו מאושר.
מעכשיו הכול יהיה בסדר.
הכול יהיה שקט, זה נגמר.
אחת, שתיים, שלוש.
איפה ישנם עוד אנשים?
שרו שירים, וסיפרו סיפורים.
בוכה לך מבפנים.
זכרון עולם מואר לאור נרות.
אנדרטאות ותמונות.
עברו 11 קיצים.
אבל השמש החזקה ביותר,
לא תייבש את הדמעות מבפנים.
אחת, שתיים שלוש.
החורף הגיע.
והוא לא עובר.
הגשם לא שוטף את הכאב.
הוא נוקש על החלון,
ואנו לא עונים.
עדיין לא בכיתי.
לא הזלתי דמעה.
אחת, שתיים, שלוש.
גם הגשם החזק ביותר,
לא ישטוף את הזיכרון.
יצחק רבין, 1922-1995 |