את ידעת עמוק בפנים,שנכנסת למלחמה,
אופי כה תמים,שכשל במערכה.
כעס שהכניע,גופך הפך למשותק,
וברקע זכרונות,שבים אלייך ממרחק.

את ידעת עמוק בפנים,שנכנסת למלחמה.
חסר היה לך אומץ לעמוד בה בגבורה.
תובענית ומתפרצת,לא שרדה היא ישותך,
ובריק גדול סבבת והקפת גם את עצמך.

פזמון:
לאט חושים דוהים,ועמוק בפנים חוזרים,
קשה לשאוף אוויר פסגות,שהשאיר רק צלקות.
את ידעת עמוק בפנים,שנכנסת למלחמה...
אך לא ידעת מתי הרגע,שתגיע אל סופה.

את לא העזת, להישיר מבט,
כמו מראה שקופה דממת והתנפצת.
התבוססת עמוק בפנים,בשפתיים חתומות...
אף אחד כאן לא ניחש,שתפלי לתהומות.
לתמימות פנים רבות, אצלך היא משונה,
איך הרסנית הייתה לך,אש כאב היא מציתה.

פזמון:
לאט חושים דוהים,ועמוק בפנים חוזרים,
קשה לשאוף אוויר פסגות,שהשאיר רק צלקות.
את ידעת עמוק בפנים,שנכנסת למלחמה...
אך לא ידעת מתי הרגע,שתגיע אל סופה.

ראש מטריף את הנפש,ואת לא רגועה,
עומדת במקום ומחפשת לך מוצא,
את ידעת עמוק בפנים,שנכנסת למלחמה.
ערב שוב יורד,אך דבר לא השתנה.