מיכל בלוך / טבע |
מוצאת מחדש את הרגע שאותי מרכך
תמונות באלבום בוהות בי בחזרה
ומתוך כל תמונה עולה אותה השירה
נוסעת שוב על כביש החוף הישן
נשמתי נעצרת מול אותו הנוף הנושן
שעה אחת של שקט ושוב המנגינה
עוד כמה דקות אגיע לתחנה האחרונה
אבל במקום רחוק
ארץ לא ברורה
שגלים בה נמשכים
בימי סערה
פוקחת עיניים
בחיפוש אחר העוצמה
ומתוך כל הרוע
מוצאת בך
נחמה
פתאום מן התכלת יוצאת ציפור
עסוקה במרדף יפהפה אחרי האור
גם אני רוצה לפרוש את כנפי השיכחה
להתעטף בשמיים שיהיו לי לשמיכה
לא חשה בכאב ולא בעצב רב
דמעות יורדות בשקט כמו עלים ביום של סתיו
אבל לי לא אכפת הן דמעות של שמחה
כי כשאני אגיע תעטוף אותי בך
אבל במקום רחוק
ארץ לא ברורה
שגלים בה נמשכים
בימי סערה
פוקחת עיניים
בחיפוש אחר העוצמה
ומתוך כל הרוע
מוצאת בך
נחמה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|