ארבל הכרמלי / נטרפתי |
לא ידעתי
כי סומנתי על-ידה להיות טרפה,
לא שמתי לב בהתחלה
איך עיניה היו אורבות עליי.
לו היו עיניה סכינים -
הייתה לבטח מפלחת גופי...
תאוותה כסער הייתה,
בפרץ חיבקה,
מור שרף לוחך
היו קצות אצבעותיה...
היא מסוממת מתאוותה,
אנוכי לוהט ממגעה -
שעטת התשוקה על שני פרשיה הסומים
רק החלה עת אנקות פרועות,
אנחות רוח מבתקות את הדרך לזרעי -
להיות חומר עובר את מנעוליה.
05/06/05 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|