כשנשמתך נמהלת בנשמתי
והחום הפורץ מגופך מלבה את תשוקתי,
סערה מוטרפת ויציבה אותנו אוחזת בעוצמה
מעגל אנרגטי עולה וגואה, מתעצם ואדיר,
זורם בהרמוניה זוהרת ובינינו אש מבעיר.

אתה מטלטל את שגרתי ומקפיץ לגבהים
הווה מנומנם שהיה שקוע בחלומות אבודים
והלב מתעטף, מתערסל כמו תינוק, במחשבה אודותיך,
בגעגוע מתוק, בזיכרון עתידי של חיי משתלבים בחייך.
ופתאום הכל הופך לברור ומסודר
לכאן התנקזו כל חיינו בסופו של דבר -
וכל התלאות שבדרך כנראה היו הכרחיים
כדי שנגיע האחד לשנייה שלמים ומושלמים.

כשנשמתך נמהלת בנשמתי
והרגש שלך פורץ ללא מעצורים וחודר לליבי
אני חוזרת לחיים חדשים, מלהיבים, מאתגרים,
למסע של גילוי משותף, הדדי, ראשוני,
לאמת הבסיסית, לחומר הממכר, הגולמי, האישי.

31.10.06
טלי יונתן