פעם מזמן, עוד לפני שנולדתי
מזכרונות של אבי ומסיפורים ששמעתי
ארצנו האהובה, לא הייתה כמו היום
בעיתון, היו פחות כותרות בצבע אדום
החלב, היה ממתין ליד הדלת כל בוקר
והמוצרים במכולת, לא היו עולים ביוקר
הציונות, הייתה בלב של כולם
והיה עוד כבוד לאדוננו, בורא עולם.
אך עם כל דור שחולף, זה הולך ונגמר
והפחד שלי, שבעקבות זה לא ישאר דבר
הרי כתבו לפני, "אין לי ארץ אחרת"
אך לצערנו היום, לאלימות ולשחיתות היא נגררת
אז מה עלינו לעשות, כדי לעצור את הנפילה
חוץ מלהביט לשמים ולבקש סליחה ומחילה
אל לנו להסתכל על אחרים בעין צרה,
ואם הוא יותר "מסודר" ממך, אז כלום לא קרה
חייה את חייך ופתח ציפיות
מסודר כמותו, גם אתה יכול להיות
בואו נשאף קודם כל לשלום בנינו,
כי אם בזה נצליח, אז לטוב או לרע נתגבר על אויבנו
למגר את המשפט, "אדם לאדם זאב"
כי אם לא, נאלץ לוותר על ארצנו בכאב
רבים מכם יאמרו לי, אתה צודק.
אך לצערי, בזה אני לא אסתפק.
        אז שכל אחד מאיתנו, יתייחס לנושא ברצינות
              ויחדיר לעצמו, מעט ציונות
                 ואולי, אז יבוא ציון לגואל
וכך נוכל, להציל את ישראל