דמעות אל תוך הכרית
דמעות חרישיות
להריש את כל תכולתך מבחוץ
לתת לרגשות להתפרץ
מותר, כולנו בני אדם
בני אדם בוכים
בוכים גם דמעות
חרישיות
ועם כל דמעה- כאילו יוצאות
אינספור צעקות
אמיתיות
כמו הדמעות הרטובות האלה
אז למה אני מופתעת כל
פעם מחדש?
אולי גם הדמעות לא אמיתיות?
גם הן משחק?


בטח שלא, משחק? לא, לא.
הכל קורה מהר מדי
אני רוצה להתרגל להכל ומהר
אבל מבפנים אני רוצה את הסבלנות
ולמה לי? אני נהנת מהסבל?
אני פשוט לא רוצה להניח לזכרונות

מה רע בזה? אולי אני עוד לא מוכנה.