אני נהנית מדקות השקט הללו
כשמסביבי הכל רועש
ורק בראש...אתה
ואף אחד לא מרגיש שאני מסתכלת,אולי רק אתה
וזה מרגיש חם,כי אני יודעת שלעולם לא יהיה יותר מרגעי החסד
הללו
ובבוקר כשאני לבד, פוסעת בשביל המוכר לבית הספר
אני נזכרת באותם רגעי החסד ,באותם השניות בהן
רק העיניים שלי..ושלך קיימות על פני האדמה
וגם אם הם מסתכלים עלינו הם לא רואה מה שאתה ומה שאני רואים
עכשיו
אתה שומע את העיניים מדברות?אתה מרגיש איך הלב צועק??
או שאולי זה רק אצלי..
אני עוברת אותך כאילו היית אויר ,כמו רוח קרה שחודרת לעצמות
מקווה להשאיר חותם,כדי שלעולם לא תשכח את השניות ,השניות שלנו
וכשעצוב לי ואני רוצה להתרחק ,אני נזכרת בשקט שהיה בי
ומסתכלת לתוכך בלי שאף אחד שם לב,
אולי...
רק אתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.