דניאל לי / שביל |
רחוב שלא נגמר לעולמים.
הוא ממשיך לעד,
וזה קשה.
הרגליים כואבות,
העיניים שורפות,
הצמאון גובר,
והרעב עולה,
וזה קשה.
בסוף השביל יש אור,
אור בוהק וזוהר.
הוא המטרה.
הוא המטרה הנשגבת,
מתנה בלתי אפשרית,
וזה קשה.
לאחר שאני ממשיך וממשיך.
אני רוצה לחזור,
אך זה כבר לא אפשרי
הדרך עוד ארוכה,
מאוד ארוכה,
אך סוף סוף השביל מתפוגג,
והאור מגיע...
אבל איזה אור?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|