מביט במבט עייף של שנים
אל אורות חולפים שהזמן הנוסע לאחור
לא יחזירם לפנים
ואישה אחת צעירה
שמהרהרת אולי באהבה חדשה
(או נשכחת)
ואולי אף סבורה, בחשש מה, כי לכל רכבת
יש תחנה סופית ואחרונה
ואתה, המביט בהשתקפויות דהויות
הניבטות אליך מדמדומי שמש אחרונים
מייחלות להגיע, כל אחת אל התחנה הנכספת שלה
כמו גם כולנו, כמו גם השתקפותך אתה
חולפים במסעותינו על פני תמונות, אורות ורגעים
ותמיד, תמיד, מקווים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|