|
אין לי נייר
אז אני כותב על
היד
ואין לי הורים
אז הזרקתי סמים
והלכתי לבר עם
ידידה
וירח לבן הישיר בי
מבט
ובשובי למיטתי
עשיתי ביד
והירח חייך וקטף את
כתמיו
ובקומי מחיתי ידיי
בפניי
וקראתי קדיש
לזרעים
שרצחתי בשני
יצריי. |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.