אם היו מדברים איתי ליפני 5 חודשים ואומרים לי שאני יתאהב שוב
הייתי מחייכת מתוך נימוס וחושבת לעצמי עד כמה אני בן אדם חזק,
בן אדם שלא נותן לעצמו להתאהב אחרי הפעם הראשונה והאחרונה
ההיא...
אבל זה קרה, הייתי ביום הולדת של ידיד מהעבודה, כמו שכולם
אומרים זה הכול קרה במקרה... אז גם אצלי!
לא הייתי אמורה לעבוד באותו יום ולא הייתי אמורה ללכת ליום
הולדת שלו ולא הייתי אמורה לתת את הטלפון שלי לחבר שיכור שלו
שכול מה שעשה כול הערב זה לדבר איתי על איך חברה שלו לשעבר
זרקה אותו בשביל מישהו אחר.
אבל זה קרה.
לא רציתי שזה יקרה, כי לא רציתי לעבוד באותו יום ולא רציתי
ללכת ליום הולדת שלו באותו יום ולא רציתי לתת את הטלפון שלי
למישהו שמדבר איתי על חברה שלו לשעבר.
אני עד היום לא מבינה למה.
אבל זה קרה.
הקשר התחיל סתמי כמו כול הקשרים שהיו לי בשנתיים האחרונות,
מכירים יוצאים קצת ביחד נהנים וזה ניגמר ליפני שאני יפגע,
למרות שלפעמים היו פספוסים בזמנים ואיחרתי קצת את המועד ואז
הוא הצד שנפגע אבל אחרי שנתיים של אימונים כבר גילתי את הזמן
המדויק.
אבל הוא לא נתן לי לסיים את הקשר כשלא התקשרתי כמה ימים הוא
היה שואל אותי למה בתמימות, למה אני לא מתקשרת למה אני לא
עונה לטלפונים ולמה אני לא עונה להודעות, הוא לא היה מבין את
הרמז ובגלל השאלות הקטנות האלה של אכפתיות שלא הייתה לי הרבה
זמן הוא שבה את ליבי.
הוא לא כמו כולם שהבינו רמזים... הוא היה מיוחד.
אחרי חודש הרגשתי רגש מוזר כלפיו, רגש זניח, רגש שמזמן לא
הרגשתי, זה קרה פתאום אפילו לא הרגשתי את התהליך,
התאהבתי(?!).
היה לנו יותר ממושלם ביחד יצאנו, היינו בגשם מכורבלים במיטה,
שיחקנו כול מיני משחקי ילדים והכול היה מושלם.
עד שזה הגיע לנושא הגדול שמחזיק מערכות יחסים שלמות: סקס!
כול חיי הייתי עם בן אדם אחד וגם זה לקח המון זמן עד שהרגשתי
שאיתו אני רוצה להיות (האהבה הראשונה שלי שהשאירה לי טעם של
דיי) זה היה ביג אישיו בשבילי וחשבתי שלו זה לא ככה כי לפי מה
שהבנתי מחבר שלו שגם ידיד שלי הוא היה עם לא מעט בנות לאחר
הפרידה הנוראית מהאקסיט.
הוא היה עם כך הרבה בנות ואיתי הוא לא רצה!
זה העליב אותי נורא ובמשך שלושה שבועות הייתי ממש מתוסכלת
וניסיתי להבין למה הוא לא רוצה ולמה הוא לא אומר לי את
הסיבה(?!)
לאחר שלושה שבועות קבענו ערב מיוחד!
באתי אליו סקסית מתמיד.
הוא היה במקלחת, ואני עם מינימום בגדים ורק משהו סתמי שקל
להוריד מעלי יושבת ע אחיו בסלון בבית של ההורים מחכה שהוא יצא
כדי שנעבור לקרוון שלו שהיה נעול לצערי.
הגענו לקרוון ועוד לא פתחנו את הדלת וכבר חבר שלו עם חברה שלו
באו לשבת איתנו קצת (אוווף) ואז בא עוד מישהו והרגשתי שזה לא
הולך ליקרות היום.
אחרי שעה וחצי כולם הלכו הוא היה בסוף של הסרט שכולם התייאשו
מימנו והלכו אני פרשתי למיטה לישון.
אחרי כמה דקות התחלתי להרגיש נשיקות מעמיקות בצוואר.
אפילו לא שמעתי אותו נכנס לחדר...
זה כמעט קרה אבל לא, ברגע האחרון הוא אמר לי שהוא עדיין לא
מוכן.
ואני יודעת מה תגיבו: לא עמד לו?!
אז זהו שכן...
הייתי בהלם טוטלי!
שגבר במצב כזה יעצור הכול ויגיד כזה דבר.
לא ידעתי כבר מה להגיד חוץ מלילה טוב.
חצי מהלילה חשבתי על זה.
למה לחכות עד לרגע האחרון ואז להגיד כזה דבר? זה לא שאני יגיד
לו או עכשיו או אף פעם לא, אני יחכה לו גם שנה שנתיים או עד
החתונה אם צריך.
התעוררתי בבוקר מליטופים עדינים בלחי שלי.
פתחתי עניים וראיתי אותו מסתכל אלי במבט של "אני לא רוצה
לפגוע בך" אבל ניראה לי שמאוחר מידי.
הרגשתי את זה בלב אני מכירה את המבט הזה, זה המבט שלי, זה
המבט שאני נותנת ליפני כול פרידה.
ירדה לי דמעה אחת בצד של הלחי שהוא ליטף.
לא דיברנו הרבה באותו בוקר שאני בחיים לא ישכח.
הוא התחיל את השיחה במשפט נדוש "אני צריך קצת זמן לחשוב על
דברים"
קמתי אספתי את הדברים ובאתי ללכת.
בלי להגיד כלום.
הוא קם מהמיטה אחרי ביקש שאני לא אלך ככה סתם כי זה לא ניגמר.
הקשר שלנו לא ניגמר.
הסתכלתי אליו נתתי לו נשיקה והוא תפס אותי וחיבק אותי חיבוק
חזק ושומר.
עמדנו ככה כמה דקות עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, אני רוצה
להישאר ככה לעד אבל לא מסוגלת ריגשית.
ניכנסתי לאוטו שבידיוק ניגן את השיר:
Fall to Pieces של Avril Lavigne
עכשיו שאני חושבת על זה, תמיד שאני מגיע אליו הדיסק נעצר שיר
ליפני הפעם הוא היה בדיוק בהתחלה של השיר הזה.
לא דיברנו שבועיים וחצי.
החלטתי שבמקרה של אהבה אין אגו והצלחתי לא להתקשר רק בשבוע
הראשון, אז התקשרתי אליו במשך השבועיים וחצי האלה כמה פעמים.
הוא לא ענה לי.
הוא התקשר אלי פעם אחת שיחה מוזרה שנותקה באמצע.
אחרי שלושה שבועות שלחתי לו הודעה שאני רוצה לבוא לקחת את
הדברים שלי ולהביא לו את שלו.
הוא שלח לי הודעה "אני אשאיר את הקרוון פתוח מחר"
הרגשתי כאילו הוא לקח סכין ותקע אותה בדיוק בלב.
למחרת נסעתי אליו לקחת את הדברים, הקרוון היה נעול ואבא שלו
שישב בגינה הזמין אותי לשבת איתו עד שהוא יבוא.
מסתבר שאבא שלו לא ידע שנפרדנו עד שסיפרתי לו.
הוא ניסה למצוא סיבות בשביל הבן שלו שאולי זה בכלל שקשה
להתחיל קשר חדש וכו'.
ושבכול זאת הוא ואשתו מאד אוהבים אותי.
כול ההורים אוהבים אותי, כול האחים אוהבים אותי כול החברים
אוהבים אותי, אני מסוג הבנות שמביאים הביתה להורים.
אבל עד שאני אוהבת מישהו הוא לא אוהב אותי.
הרגשתי שאני מתחילה להזיל דמעות ליד אבא שלו, ולא רציתי אבל
זה פשוט יצא, בעדינות אבל יצא.
הוא הגיע סוף סוף פתח את הקרוון בלי להגיד מילה.
אספתי את הדברים שלי לתוך תיק שהבאתי.
הבאתי לו את שלו.
וכשבאתי ללכת הוא שאל אותי עוד שאלה תמימה אחרונה:
"את הולכת ככה סתם?"
"כן, יש לי סיבה להישאר?"
"רק רציתי להגיד לך שזאת באמת לא אשמתך"
והלכתי.
אני יודעת שזאת לא אשמתי לא כול אחד יכול להתמודד עם מערכת
יחסים מושלמת.
כי היא הייתה מושלמת.
והטארוט אמרו שיהיה לנו חיים מאושרים ביחד ושניתחתן.
אם זה יקרה? אולי...
מתי שהו, כשהוא כן יהיה מוכן לקשר מושלם.
בינתיים אני ממשיכה בסיורי החיים...