אדמה בוכה

אָדָם אָדָם,
אֶת אַרְצְךָ
כִּסִּית בְּאַסְפַלְט,
אַדְמָתְךָ -
שַלְמַת בֶּטוֹן עוֹטֶפֶת.

בּוֹכָה הָאֲדָמָה,
בְּדָם לִבָּהּ זוֹעֶקֶת אֶרֶץ,
מָה הַנְּבָלָה הָזוֹ לְךָ!?

כְּבִישֵׁי אַגְרָה
פּוֹצְעִים בְּהַר וַגַיְא,
שָדֶה וָכֶרֶם
נִרְמְסוּ לְקַנְיוֹנִים,
רַהַב מִגְדָּלִים
צוֹבֵט רָקִיעַ,
הֵיכָן שֶׁנְּשָׁרִים
הִגְבִּיהוּ עוּף.

בּוֹכָה הָאֲדָמָה
זוֹעֶקֶת אֶרֶץ.

ארץ

סִכְלוּת הָאֲנָשִׁים
מְנִיעָה אוֹתָם לַחְשֹׁב
כִּי לָהֶם נִתְּנָה,
מִתֹּקֶף הַבְטָחַת
אֱלֹהֵיהֶם,
נְבִיאֵיהֶם,
קִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶם;
מִכֹּחַ כְּלִי זֵינָם,
גַּאֲוָתָם וּמָמוֹנָם.

לֹא כִי -
עֶרֶש דְּוַי
תְּהֵא לָהֶם הָאָרֶץ,
חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת
עַל יוֹשְׁבֶיהָ,
אֶת דָּמָם תִּשְׁתֶּה
וְדֶשֶׁן בְּמוֹתָם
יִהְיוּ לָהּ.


נובמבר 2006