מה אם אהפוך לילה אחד
לאיש זאב שעיר בעל שיניים חדות?
האם עדיין תשמרי לי מקום לצדך במיטתנו?
מה אם לילה אחד
פתאום יפרוץ ממני הקור
בעננים גדולים ומורכנים
ואהיה סוף סוף איש הזאב החלומי
לו אני מחכה בקוצר רוח?
מה אם פתאום וצווארי יימתח בגמישות
בדיוק כמו בסרטי הפחד מילדותי
בדיוק כמו ברגעי הפחד של בגרותי
מה אם במקום מילים יללות ארוכות?
אחרי היללות ריצה ארוכה ביער שחור
אחרי הריצה תפישה בשיניים
אותך
את הארנבת
את מה שיש לתפוש
מה אם פתע ואהיה זאב?
"אם לילה אחד תהפוך לאיש הזאב החלומי
אקנה לך קולר נוגד פרעושים"

מה אם אבחין בבן דמותי המדוייק ביותר שיכול להיות
הולך לפניי ברחוב קטן וריק מאנשים?
לא אוכל להראותו לאיש מלבד לעצמי
כל הטיעונים כולם לא ישכנעו
ועיניי ממילא ירקדו החוצה מוריהן
כשאצעק אחריו
"היי, אתה אני.
היי, אתה אני"
מה יקרה לי
מה

תמיד יהיה בתוכי איש גדול ממני
לבוש מעיל עור
ומשקפי שמש גדולים מדי
יהיו על פניו
הוא יגלח בסכין צייד
את לחייו וסנטרו ושארית ראשו
כל יום
ותמיד יחיה
בתוכי
האיש הגדול ממני
יודע מי אני
אבל אני אינני יודע מי הוא
לעולם לא אדע בדיוק
אולי רק חרכים מעטים אדע
ואז יום אחד בהתפוצצות לא מבוקרת
פתאום תושלך ההיכרות בינינו
למרכז הזירה
ואז אדע
אני הוא האיש הגדול
או לפחות הייתי

למה שלא ניהרג שנינו
בתאונת פגע וברח
אני לא אברח
רק אפגע
ואתן לפסנתר המכאני הדוהר מולי
לנער אותי מעלה ומטה
ואז הרחק באוויר
למה שלא איהרג רק אני
בתאונת פגע וברח
הפוגע יברח
אבל בסופו של דבר
יהיה חייב לחזור אליי
אם ירצה ואם לא

אני יכול להעמיד פנים עד השנה הבאה
ועדיין
הבעבוע החרד העתיק
ילווה אותי בהזלת ריר מטרידה
של כלב ציד
שמחפש תשומת לב
אני יכול למכור לעצמי
או לאלפי צרכניי
מאזני תחושה-מגע מתוחכמים
או ציטוטים משובשים מלאי התחכמות
אבל הילד המוכה שבי
ירעיד שיניים
בכל פעם שירגיש
איום סמוי נחשף
הידיעה שכדי להיות איש רושם
עליי להרחיק ממני
ולהתרחק בעצמי לקצה הרחובות
היא בלתי נסבלת מבחינתי
אבל העיקר שיש קצב
ואפשר לרקוד

זהו לא יום ההולדת שלך
גם לא שלי
זוהי גם לא הלוויה
לא שלך
ולא שלי
אבל זהו בהחלט ציון דרך
הגם שלא חוגגים את המוות
או מתעצבים על החיים
מזל טוב!
(במבטא יידי כבד)
האדמה המילולית שלי זקוקה להשבחה
גם נעליי שאינן נעליי כבר בלות
ואני זקוק לזהותי יותר מתמיד

נרקומן שכונתי אחד שאני מכיר
התהלך הלילה לאורך הרחוב הגידם מתחת לביתי
תוך כדי שהוא מרים את מכסי פחי הזבל
וצועק לתוכם בקול:
"יש מישהו בבית?"
נרקומן שכונתי עם עיניים אדומות
וטרנינג של רוסים
מחזיק גדר חיה ביד אחת
ומכסה פח ביד אחרת
ומחפש בקולי קולות
את אלו שחיים בתוך הפח
כמו מוישה אופניק
בגרסה מעודכנת
הלכתי מאחוריו בשקט בלי להפריע
עם הצעדים הענקיים של קולטריין באוזניים
והרגשתי בבית
שוב בבית

שבתי הערב לחייכם
כפי שרציתי
בדיוק כמו שידעתי שעליי לחזור
בגניחה ארוכה וכנה
של הבנה ושותפות
אחרי הכל
לימדתם אותי
את רוב הדברים שאני יודע
וזה עוד לפני
המשמעויות האחרות של סיפור פינוקיו
והדיאלוג האחר שלנו
שבתי אליכם הערב
למרות שכבר היינו ארוזים
ומוכנים לשדה התעופה הגדול
של נתיבי ההחלטות
המובנות לכולנו היטב כעת
הרבה יותר מאתמול
הרבה פחות ממחר

הדובה הגדולה שלי הפסיקה לטול
את כדורי הבהייה שלה
והרופאים נותנים לה שלוש שנים
לסיים עם העניין
אני נותן פחות
האישה הגדולה שלי הפסיקה לקרוא לזה
דיכאון
היות וגם היא הבינה
מי מרוויח מהעצב שלה
יותר ממנה
גם אני מרוויח
(יש על מה לכתוב)
אשת המבוך המרוקאית שלי כבר לא שוכבת
עם אף אחד
למרות שהיא יצור מיני
רב גוני
פיתוני

האסון ההומניטרי בעזה יכול לחכות לך
הוא ימתין עד שתצאי מקונכיית האינפורמציה שלך
ותסכימי לשמוע מלה או שתיים של אמת
האסון ההומניטרי בעזה זקוק להכרה שלך
שלך ולא של האחרים
האדם הלבן לא יכיר בזה ממילא
רק את יכולה
האסון ההומניטרי בעזה מתחנן אלייך
ילדים זעירים נאחזים בשולי מכנסי הפיג'מה שלך
הם רוצים שתכיני להם
תפוח בדבש סגנון עיראק
או לפחות עוגיות שבאקיה סגנון מרוקו
את ולא אחרת
(שו אסמכ? מין אינתי?)