"...לפני שלושה ימים. יצאנו לאיזה פאב. שתיתי יותר מידי. לא
ידעתי מה אני עושה בכלל..."

----------------------------------

חמישה ימים אחורה - 6:23 בבוקר

"יו, מתוקי, אתה לא מבין איך אני מתרגש מהנסיעה הזאת", שירי
אמרה לי. תמיד שאנחנו לבד היא מדברת אליי במין זכר. אני חושב
שזה דווקא חמוד. אנחנו חברים כבר כמעט שנתיים. היא המלאך שלי.
אני אוהב אותה בטירוף. אני מקווה שנתחתן. אני בטוח שזאת האישה
שאני רוצה להיות איתה עד סוף ימי. מהרגע הראשון שהכרתי אותה
ידעתי את זה. אנחנו אפילו כבר גרים ביחד שלושה חודשים.
"כן, אה? לא יזיק לך קצת ים, שמש וכמה מרגריטות. אתה תגעגע
אליי?" שאלתי אותה עם חיוך. הרכנתי את הראש לכיוונה, עם
העיניים עדיין לכיוון הכביש ועם היד על ההגה. היא נשקה לי על
הראש.
"ברור. אני לא יכול שנייה בלעדייך, אתה יודע את זה. אוף איתך.
למה לא ביקשת מיובל שיחליף איתך משמרות?" שאלה אותי עם פאפי
פייס כזה. היא תמיד עושה לי אותו כשהיא עצובה קצת.
"בייבי שלי, את יודעת שאני לא יכול, וחוץ מזה, אתה נוסע עם
החברות שלך. תיהנה קצת בלעדי, מה רע. תצאו, תתפרעו קצת, תתחילו
עם בנים." אמרתי בסרקסטיות.
"אוי, תשתוק!" ענתה בחצי צחוק.
היא יודעת שאני הכי מפחד שיבגדו בי. אני לא קנאי, אבל פעם אחת
בגדה בי מישהי שאהבתי, ומאז עוד יש לי קצת צלקות. אני בוטח
בשירי במיליון אחוז. האמון בינינו הוא הדבר הכי חשוב שקיים.
היא גרמה לי להאמין שיש עוד אנשים טובים בעולם. בזמן שהכרתי
אותה, אני ואנושות היינו בכאסח, בגלל מה שקרה. הייתי בטוח שכל
הבנות זונות ושאין יותר אנשים עם לב טוב. שאנשים חושבים רק על
עצמם. אבל אז הכרתי אותה. היא מהרגע הראשון ראיתי שהיא שונה.
שהיא תמיד תחשוב על הזולת לפני שהיא תחשוב על עצמה. היא מדהימה
כל כך, הבייבי שלי.

הגענו לתחנת אוטובוס, כל החברות הטובות שלה כבר היו שם. הן מן
חבורה כזאת, עוד מתקופת ביה"ס. כמה מהן בקרוב טסות לדרום
אמריקה, אז הן החליטו כולן לרדת לאילת לארבעה ימים, ליהנות
קצת. רותם, חברה שלה, באה לקראת המכונית שלנו.
"היי, סוף סוף הגעת," היא צעקה. "האוטובוס צריך להגיע כל רגע".
יצאנו מהאוטו, פתחתי את הבאג` והוצאתי לשירי את התיק.
"רותם, תעשי לי טובה. תשמרי עליה שלא תעשי שטויות." אמרתי לה.
"כן, המפקד." היא צחקה, "סתם. אל תדאג, חברה שלך בידיים
טובות."
התקרבתי אל שירי וחיבקתי אותה סביב המותניים. נשקתי לה על
המצח. "טמבל שלי. אני אתגעגע." הייתי קצת קיצ`י, אבל ככה אנחנו
תמיד מתנהגים. יש לנו מערכת יחסים כזאת כמו בסרטים. קשה לנו
נורא להיות בנפרד.
"גם אני, מתוקי, אני אוהב אותך." היא לחשה לי באוזן בלי שאף
אחד ישמע.
"גם אני אוהב אותך." אמרתי לה.

----------------------------------

"...לפני שלושה ימים. יצאנו לאיזה פאב. שתיתי יותר מידי. לא
ידעתי מה אני עושה בכלל. אוי מתוקי שלי, אני כזה טמבל..."

----------------------------------

שלושה ימים אחורה - 16:37

"שומע אחי" עומרי, החבר הכי טוב שלי, אמר לי בטלפון, "מה בא לך
לעשות ביום בערב? סוף סוף אישתך נסעה קצת, אז אפשר לצאת." כל
החברים כבר קוראים לשירי אשתי, בגלל שלדעתם אנחנו מתנהגים כמו
זוג נשוי.
"וואלה, לא יודע. מה בא לך?" שאלתי בחזרה מתוך שינה.
"נלך לצ`ס בר, נשב נשתה משהו? אולי יוסי ואבי גם יבואו, אני
ידבר איתם עכשיו," הוא ענה.
"יאללה, מבחינתי סגור. תקשיב, לפני שעה חזרתי מהעבודה ואני
גמור, אז אני חוזר לישון קצת." השבתי לו עם קול עייף.
"סבבה, לילה טוב. נתראה בערב. ביי מתוקי," הוא אמר.
"שתוק אידיוט..." חייכתי. "יאללה אחי, ביי."
לפני שנרדמתי, התקשרתי לשירי לראות מה הן עושות. היא אמרה
(כרגיל במין זכר) שהן הולכות לים להשתזף קצת ושבערב הן יוצאות
לאיזה פאב שאחד הידידים של חברות שלה עובד שם. היא גם הוסיפה
שהיא נורא "מתגעגע" אליי. מסרתי לה את אהבתי וחזרתי לישון.

----------------------------------

"...לפני שלושה ימים. יצאנו לאיזה פאב. שתיתי יותר מידי. לא
ידעתי מה אני עושה בכלל. אוי מתוקי שלי, אני כזה טמבל. לא
התכוונתי. אני מצטער כל כך. בגדתי בך..."

----------------------------------

אתמול בלילה - 22:08

אני ושירי היינו בדירה, במיטה, בפוזה הרגילה שלנו לפני שאנחנו
נרדמים. הראש שלה בין הכתפיים שלי. היא חזרה מאילת אחרי
הצהריים.
"בייבי שלי, אז אולי תספרי לי קצת איך היה? לא סיפרת לי כלום."
התקרבתי אליה ונישקתי אותה על השפתיים. היא החזירה לי נשיקה,
אבל לא עם העוצמה שאני רגיל אליה. כאילו היא מתחמקת. "מה יש?"
שאלתי אותה.
"סתם, אני עייפה מוות. כל הארבעה ימים האלה ממש התישו אותי.
פיזית ונפשית. מאוד נהניתי עם חברות שלי, אבל סתם כזה.. אני
פשוט עייפה. עזוב את זה, מתוקי. אני מתה לישון". היא נראתה לי
קצת משונה, אבל החלטתי שעדיף לא לחקור יותר מידי.
"טוב. אצלי היה נחמד. נורא התגעגעתי אלייך, אתה יודע?" אמרתי
לה.
היא לא ענתה לי. לא ידעתי אם היא נרדמה או לא, אבל העדפתי לו
להגיד כלום. לתת לה לישון. כנראה היא רבה עם אחת החברות שלה או
משהו כזה.

----------------------------------

עכשיו - 10:14 בבוקר

"היי, בוקר טוב," שירי אמרה בזמן שהיא פיהקה. אנחנו עדיין
במיטה. "אני מצטערת על אתמול בלילה. סתם היה לי מצב רוח רע כי
רבתי עם רותם."

"שירי, תקשיבי. אני צריך להגיד לך משהו. אני לא מאמין שאני
הולך להוציא את המילים האלה מהפה שלי, אבל בגדתי בך לפני שלושה
ימים. יצאנו לאיזה פאב. שתיתי יותר מידי. לא ידעתי מה אני עושה
בכלל. אוי מתוקי שלי, אני כזה טמבל. לא התכוונתי. אני מצטער כל
כך. בגדתי בך בלי לדעת מה אני עושה בכלל. אני מקווה שתסלחי..."

----------------------------------

The End

מקווה שמישהו הבין את הפואנטה בסוף.