|
השפיות שוב ברחה לי
כדרכה בין חולות
בין נגעי הזמן השזור
בנשימתו של גרוני המחרחר
וליבי המשחר לטרף
הדם רק לאדם
לליבו המהול בארס.
כנרות לבנים
על שולחן השבת
מרצדת אני בין פינותיי
שלוחות הרסן
בין בעירה לבעירה
כבין יום לבין לילה
נחה ועולה להאיר על חיי
המתעוררים לעוד יום של שגרה.
מותירה מאחורי
את שרידיי
מתקלפת מרצונותיי
חיה את דרכו
של עולם
כאחת האדם
ובסתר,
מחכה ללילה |
|
|
קוראים לה נואל,
יש לי חלום
עליה:
היא מצלצלת לי
בדלת, שיעור
ספורט בעוד חצי
שעה.
איך היא מגניבה,
ב-KEDS
וגרביונים.
אבל היא לא
יודעת מי אני,
והיא לא שמה
עליי...
כי אני רק שק
אשפה קטין,
מותק.
כן, אני רק שק
אשפה קטין,
מותק.
תקשיבי לאיירון
מיידן, מותק,
איתי.
אווו...
- אחד קיבל 79
בבגרות בתרגום,
ומנסה מזלו על
שירים (מסקנה:
פעם באה כדאי
להתכונן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.