|
השפיות שוב ברחה לי
כדרכה בין חולות
בין נגעי הזמן השזור
בנשימתו של גרוני המחרחר
וליבי המשחר לטרף
הדם רק לאדם
לליבו המהול בארס.
כנרות לבנים
על שולחן השבת
מרצדת אני בין פינותיי
שלוחות הרסן
בין בעירה לבעירה
כבין יום לבין לילה
נחה ועולה להאיר על חיי
המתעוררים לעוד יום של שגרה.
מותירה מאחורי
את שרידיי
מתקלפת מרצונותיי
חיה את דרכו
של עולם
כאחת האדם
ובסתר,
מחכה ללילה |
|
|
מה שיבוא יבוא
וכשיבוא לא תהיה
ברירה אלא
להתמודד עם זה.
או בתרגום
חופשי, כשאני
אגמור אני אגמור
וכשאני אגמור לא
תהיה לך ברירה
אלא לנקות את
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.