יש כל כך הרבה רגשות
מקומפרסים למידות מינימליות,
כל כך הרבה חנק ,
כל כך מעט אויר.

כמו לארוז בקופסאות את האהבה שלי,
למלא בה את חלל דירת הנפש שלי,
והאהבה גדלה וקופסאות הסנטימנטים מתרבות,
צבעים וסרטים וצורות , ודינמיות מופלאה בצבעים ובכלל,
והדירה מתמלאת קופסאות אהבה, עוד ועוד ,
ואין לי מקום לתנועה יתרה,
מידיי פעם אני מוציאה
קופסאות קטנות
של רמזים,

אבל קופסאות הסנטימנט דוחקות אותי
לפינות חרדה קשות של אלם וסוד,
שחונקות אותי כאב.  ולא קל לי,
לבוא אליו עד סוף העולם
באמצע סוף הלילה
לשבע דקות קטנות
של אהבה,

ואני מעולם לא התחרטתי ,
רק רציתי עוד