יש רגעים שאני פשוט מתפרקת לרסיסים.
אני בוכה לאלוהים ואף אחד לא שם למשוך אותי שנייה אחת לפני
הנפילה לתהום האין סופית הזו.
אני מתגעגעת אליך.
והריח שלך ספוג לי בנשמה ואני לא מוכנה לשחרר.
אולי כבר איבדתי.
ובלילה כשאני בוהה בתקרה והכל נמרח לי
אין לי תשובות לעצמי
אין לי מילים נכונות
ואין לי כיון
הגשם הזה טישטש את העקבות של כולנו.
הייתי רוצה לצעוק אהבה
אבל בימינו, כהרגלי,
אני מומחית באסיפת שברים.
החתיכות שלנו שורפות לי בידיים
ואתה בוער בתוכי.
לרגע עוצרת לנשום...
תוהה איך חיוך של ילד כבש את כולי
תוהה אם יעז לקחת סיכון ולחבק אותי עד שזה יעבור.
הייתי רוצה להגיד לך את כל הדברים הנכונים אבל אני לא באמת
יודעת מה נכון יותר.
נשיקות.
ורק אחת..
ומי בכלל צריך מאז יותר?
אני כל-כך מתגעגעת.
אלינו.
31.10.06- כבר כמעט חודשיים שאתה שם. וכבר שבועיים שאתה לא פה
בשבילי. |