יום אחד אני אפול במדרגות
- את לא תביני איך זה קרה.
אני אקום בבהלה מהשולחן,
בלי סיבה נראית לעין, ואמהר
למדרגות המובילות למטה.
את לא תראי את פני באותה השעה אך
לו ראית היית ודאי מזהה
את אלפי הצרחות שישנן אחורי
מסכת החיורון הקפואה, עיני יתרוצצו בחוריהן
ופתאם אתבלבל ואמעד -
באותו גרם מדרגות בו אני משתמש
כמה פעמים ביום
מדי יום ביומו,
וגופי מכירהו ורגלי שוטפות אותו במרוצה חלקה,
חיננית,
מבלי תת אל הדעת -
ודבר יקרע ודבר יסוב
ואימה חשוכה תחדור בפתאם לאחורי ראשי,
אל מרכז הצרחה במח,
ואני אחטיא, ורגלי תמעד ואני
אפול במדרגות, אמסר
בזרועות חוקיות קרקעית איתנה,
ימיה רבים, ימיה כימי הבריאה עצמה,
אצלול חופשי, אצלול בלי זמן, והכאב המלובן,
הסוף מי ישורנו?
הסוף מתי יבוא כבר?