מה יותר חשוב להגיע בסופו של דבר,
או הדרך עצמה שהיה נדרש לעבור?
איך להסתכל על זה ?
איך אנחנו אמורים לאכול את החיים באלה
בביסים קטנים או לנגוס בתאווה ולבלוע.
אני צריך לחיות את הטיפוס עצמו או כל הדרך לפנטז
את עצמי מתנדנד לי על צמרת העץ ומסתכל על כל העולם
מונח מתחתי?
הרי יותר קשה לטפס אך יותר מסוכן להיות למעלה!!!
ושאני שם מה נגמרו הטיפוסים?
או שאני צריך לחפש עוד עץ אחר ואפילו גבוה יותר.
אז אני שוב מבולבל,איך אני אמור לחיות את חיי
בפחד לא ליפול מצמרות העצים או בטיפוס מתמיד
למעלה אחרי עצים!!!
האם תואילו לאמור לי את התשובה עוד לפני שיגמר לי הכח...
בכל אופן זו היתה חוויה לטפס על העץ הזה.
