[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סימפל דיי
/
אופוריה

ריבים.
צעקות.
עקיצות.
חוסר התחשבות.
אנוכיות.
זלזול.
שקרים.
צביעות.
קללות.
בכי.
לחישות.
סליחות.
מכל עבר רק בעיות
כולם מתווכחים ואף אחד לא מסכים
ברוגז, התעלמויות וציניות
נמאס לי!
אני רוצה לשבת בבית, בסלון, כשכל המשפחה נוכחת, בשלווה
בלי לדאוג מתי יהיה הריב הבא או מה המילה שתגרור מריבה.
לראות את אבא ולחייך, לתת לאמא נשיקה על הלחי
לשחק עם הכלבה ולצחוק עם האחים
לקרוא ספר בשקט, בלי קולות רקע
אפילו סתם לשכב במיטה ברוגע
אבל לא,
כי למי אכפת?!
הדמעות ממאנות לרדת, הן גם ככה מתבזבזות
דמעות זה מצרך יקר בימינו - בימי...
על אף הניסיונות, אני חיה בעבר
לא מתקדמת, לא ממשיכה הלאה
הסביבה כאילו נעה על סרט רץ
ואני? הקהל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אין כמו למות
במדים של צה"ל
עם תואר רופא,
כיפה על הראש
ואלוהים
כתירוץ.


ברוך גולדשטיין
מוצא נחמה
דמגוגית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 13/1/07 11:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סימפל דיי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה