דבק, יום קיצי למדי, החום עולה מעל לשלושים מעלות צלזיוס.
החזאי אומר שלא תהיה הקלה בחום, יהיה כתום, אובך.
קרטיב מתוק ברוח התקופה, המתחדשת, המדשדשת, לקראת בוא הסתיו.
מכירים אתם בוודאי את התחושה הנוראית, כל כך חם להיכנס לאוטו,
ההגה רותח, החלון שוכח, מהי טיפת גשם.
המדרגות הלוהטות, הנמלים המתרוצצות, מי בכלל חושב על פסגת
החרמון.
זיעת העונה, רגעים של שלווה במרפסת, הבריזה המלטפת, ונוצות
ציפור ביתי מרחפות ברוח, שוכחות לרגע שאין להן מקום באוויר.
איש משונה, בכובע מדומה, ממלמל מילת מפתח, ראשו קודח, מנסה
להוציא משפט אך שורף לו בגרון: " פוליגרף, צריך לעשות פוליגרף
לעונות, לפעמים הן משקרות, שקר כה כואב, שאפילו אני, כעונת
מעבר, לא מבין ."
הוא מתיישב על כסא הגלגלים, גילו לא ידוע, ומדוע, הוא נעלם.
שואל את עצמי האם הבנתי את מה שהוא אמר, והאם הוא התכוון לכך
שאני הגשם.
מבול.