|
לעיתים
כשחולפים הימים
גם מן ההרים
אי אפשר לראות את הקצוות
איך השתנינו
פעם ידענו להציג פנים שמחות
גם שהחל החורף
היינו רוקדים
בין השתיקות
לכבות כאבים
לא בכינו יותר
ופתאום
עמדנו דוממים
מול ים הזמן
שלקח אותנו הרחק מן החוף
לא זוכר מה אמרנו
לא זוכר את סופנו הטוב
הוא תמיד, נעלם לנו
ואנחנו כותבים את המילים
מבקשים
את עצמנו לעוד רגעים ספורים
מן ההרים
לא יכולנו להבחין
איך השתנו השמיים
ורק אנחנו עטפנו את עצמנו
בצבעים זרים
פעם ידענו לשמוח
ואולי, זו הבדידות
שלוקחת את השאריות
ממה שנותר
וכיבינו את האורות
לעמוד בחשכה
לעיתים
שהימים משתנים
ובאים עלינו הלילות
היינו מתכסים
לא לראות
את עצמנו
ופעם ידענו
לעמוד כמו כולם
והיום, חלשים מתמיד
על ההרים
מול עצמנו
לא כואבים יותר
לא אוהבים
מתעייפים לאט
מכול הזמן שלא נפסק
פעם ידענו להיות שמחים
בחדרים הריקים, ידענו להיות
היום החורף התחיל, ואנחנו
נעלמים |
|
|
בזמנו, היה לי
סטרט-אפ של
משחטת עופות ללא
מגע יד אדם.
הכל היה מבוסס
על הרעיון של
לתפוס את
התרנגולת
מהרגליים, וככה
בתנועה סיבובית
מהירה המבוססת
על הכח
הצנטריפוגלי
היא היתה עפה אל
הסכין
ושלוק !!
קפד ראשו !!
העסק הלך אחרי
שלשה חודשים כי
התרנגולות למדו
להוריד את הראש
!
צפיחית בדבש
עסק לכפרות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.