שנה וחצי של אהבה אמיתית
אהבה ללא תנאים
אהבה שמיימית...
ולפצות את פינו
לא היינו צריכים
אלא רק לעמוד
סתם ככה
לעמוד
מחובקים
שעות של שיחה היינו מעבירים
עד שלפתע נהייתה הזריחה
ודמיינו לעצמנו
שלא היינו קיימים
וסתם ככה, היינו שוכבים
מסתכלים אל הרקיע
על הכוכבים, שכבר נעלמים
והיית נרדמת עם ראשך על חזי
כשהרוח הייתה מתנוססת
ושיערך החלק מלטף את ראשי
וכשהייתי מתעורר
למגע נשיקתך
זה הרגיש ממש
כמו חלום שמתמשך
והמנטליות שלנו כל כך שונה
אך כסמל של האין ויאנג
אותי את
כך משלימה
וככה סתם
כשהיינו קמים
זה לזו
היינו מחייכים
חיוך לוטף
חיוך חמים
ואז היינו הולכים לקניון
או לכל מקום אחר
סתם ככה
אני ואת
הולכים יד ביד
כאם היינו נשמה אחת
יום אחד כשנפגשנו
נראית עצובה, ריקנית
ופנית אליי בנימה שקטה
בשקט רועם
כמו זה שמרגישים לפני סערה ענקית
וכשהפנית אליי את מבטך
דמעה זלגה מעיניך
שתקנו במשך רגעים ארוכים
והבנתי את המשמעות
לא היה צורך במילים
ובאותו רגע
הרגשתי כאם ליבי נעקר מחזי
תחושה של חוסר אונים
הרגשתי שזה לא אמיתי
מנסה להשלים עם כך
מנסה להשלים עם המציאות
אך האמת שלנו קשה מנשוא
והאמתי
שבא לי למות
אך המשכנו לדבר
והרגשתנו השתפרה
כלהבה אופטימית
שאת ליבנו עטפה
דיברנו על איך שזה הגורל
ושהחיים תמיד לטובתנו
שאהבתנו תהיה לנצח
ואותה נרגיש בלבבותינו
אמרנו, שאנחנו לא באמת נפרדים
שזה רק עוד גלגול
כמו הפסקה, שאנו לוקחים
חיינו את אותו חודש
כאם היה זה קץ העולם
עשינו את מה שרצינו
כי ידענו
שלא נוכל עוד אף פעם
הרגשנו כל כך טוב
כמו לחיות באשלייה
להרגיש בתוך שנטאיי
כמין סוג של הארה
ואז החל הסוף
הסוף של ההתחלה...
יושבים ומדברים
באותו נמל תעופה...
אמרתי לה שיהיה בסדר
שאין לה מה לבכות
יושבים ומתחבקים
ואין סוף לדמעות
מנסה לרומם את רוחה
כששלי כבר נשברה
מנסה קצת להסתיר זאת
אך היא יודעת, היא מרגישה
הקץ כבר באופק
בא כגל של שואה
זה הזמן להיפרד
זו הפעם האחרונה
הגל הולך ומתקרב
מרגישים כבר את חומו
עומד אני רועד
מחכה לקרינתו
עומדים ומתחבקים
כך בפעם האחרונה
לא רוצים לעזוב
אך יודעים, שאין ברירה
עומדים ומתחבקים
ברגע כה קסום
מסביבנו אין קולות
מסביבנו אין כלום.
12.11.2001
4:36 AM |
