אני כבר כמעט שלוש שנים בלי חבר בלי סטוצים
לפני שנה וחצי היה ליאור אחד, שדיבר איתי על המון כסף
ובראש שלי היה הספר הזה שלי שמת לצאת - אז נסעתי
עד לרחובות, הבחור דיבר איתי על צילומי ערום, והגוף שלי
לא משהוא אנורקסי - אבל הוא ביקש למרות הכל שאבוא
הוא אמר שקוראים למה שאעבור אצלו מבדק.

ולא הסכמתי להתפשט שם, לא כל כך מהר, אבל משהוא בראש שלי חזק
וזעק: "אבל הספר, הערום המטופש הזה יממן לך את הספר" הרי לא
יהיו פנים ואת הגוף שלי קשה לזהות - סך הכל גוף ששומר אותי
בתוכו ודיי.

בסוף הורדתי לפניו חולצה והוא מלמל משהו על מספר עדשה,
ואח"כ התעקש על המכנסיים והתחתונים ובסופו של דבר
אחרי 4 שעות שכנוע, והראש שלי שלא חדל לטרטר:
"אבל הספר, הוא יממן ספר שלי"
אז הורדתי ל 14 שניות בדיוק -
והוא הסתכל בי מאוד פער עיניים התרגש מידיי לטעמי.

בתור אדם שמתעסק כל כך בערום - הוא נראה לי טרי.
החזרתי לעצמי מייד את הכבוד והבגדים ונסעתי משם עם
תחושה גרועה של זונה מלוכלכת
למרות שהוא לא נגע בי רק הביט

אחרי שבוע בערך, הוא התקשר שוב וביקש שאבוא - ובאתי
והתחלנו לדבר על כמה כסף לכל סוג צילום והוא הראה לי כל מיני
חברות פיקטיביות במחשב כאלו שכאילו יקנו את צילומי הערום שלי -
דיברנו על כסף פר תמונה, הוא הסביר לי שעושים הכל בסטודיו,
ואנשים נכנסים ויוצאים משם, ואני לא אהבתי את זה שכל אחד יכול
לכוון לי את התחת למצלמה, בעודף חופשיות.

הוא סיפר לי על כל מיני פילוסופיות צילום ואמר שאם הצלם
והמצולמת שוכבים, קיים סיכויי גדול שהתמונות יצאו יוצאות מהכלל
והכסף יהיה גדול, הוא סיפר על מצולמת כזאת
שקיבלה חוזה לספרי שירה לחמש שנים,
ושעכשיו היא ידועה בארץ ובעולם.

ואני עם העיניים הגדולות שלי כל כך רוצה להיות ילדה שיכירו
בעולם - להפר את בדידותה של היוצרת האלמונית וכאלה.
תשוקת הפרסום המפוקפקת הזאת, מעבירה אותי לא אחת מדעתי המפוכחת
והנכונה למקומות בהם אפשר וכל כך קל לקנות אותי עם סיפורים על
כסף ופילוסופיות צילום ואגדות אחרות.

פתאום אחרי כמה שעות של סיפורים, והיו סיפורי אלף לילה ולילה -
על צילומים ובחורות שהסכימו. הוא התקרב אליי מאוד הליאור הזה,
שהיה והנו בחור על קביים - ודווקא כאן מישהו ניצל את החמלה שלי
על אנשים כאנשים, ארז היה חצי עיוור וזה לא הפריע לי לאהוב
אותו כלל  (הוא ראה הרבה מעבר). אנשים עם מגבלה אינם פחות
אנשים לעיניי - ליאור ראה את זה בי - הבין שאני ילדה כזו
ולכן סימם אותי בהבטחותיו.

פתאום החולצות שלי ושלו נפשטו מעצמן,
והשדיים שלי עודם כלואים בחזייה, והחזה שלו שמנמן ומזיע - מנסה
להיצמד אליי. שומניו ואגלי הזיעה והצחנה שמתגלגלים על פטמותיו
מעוררים בי גועל רב, תוך שניות אני מתפכחת הודפת אותו מעליי
ואומרת לא!
הרי לבי עדיין נתון לאחר, ומצפוני לא מרשה לי לשכב כזונה,
גם לא תמורת עשרות אלפי דולרים, גם לא תמורת חוזה לשבעה ספרי
שירה לא בשביל צילומים ביזאריים עתירי ממון - החולצה והכבוד
לובשים אותי חזרה ואני תוך שניות נעלמת חזרה, הביתה לבלי שוב -

למקום הזה, לשמנמן הזה - שמלבד שומניו
נטף הבטחות נטולות יסוד וכוונה, שקרן בן שקרן.

הוא שלח לי מכתב,איזה מחזה דפוק שכתב עליי. סיפר שהתאהב בי אבל
התפכחתי מאז ונעלמתי מכל זה לתוך המציאות. שלחתי לו מכתב אחד
שילך לעזזל על השקרים שלו  - וזה הכל.

כשממש חשבתי על המקור לקלות הזאת, בה חולצת הברזל שלי נפשלה
מעליי . היה לי איזה געגוע דיי ברור אחרי ארז שהיה האיש שסיפק
את כל מה שיכולתי לבקש באיש אחד בלבד. ילד שבנגיעה שלו היה
טמון העולם, רך ומתכוון - מלא אהבה ואנרגיות מבורכות
לא היינו שינוי לזן המאוהב, אבל בהחלט האהבה שלנו
הפליגה הרבה מעבר לעולם כולו, החיבור היה אבסלוטי
התשוקה והאהבה והמוסיקה התחברו לכלל
שלמות מוחלטת


30.4.98