זהו הסיפור, אשר יסופר, על סטלן העיר וסטלן הכפר.
היה זה, והלך לו סטלן הכפר, יחף בכפות רגליו, מהלך בדרכי הכפר
הנפתלות. ודעו לכם כי סטלן הכפר זה, היה הוא בחור מחוספס,
ערמומי וחופשי כציפור. והיה זה ופגש באותו יום את סטלן העיר,
דודנו הרחוק, שבא לבקר את משפחתו בכפר ונתקר צמיגו. הציע סטלן
הכפר לארח את סטלן העיר בביתו, עד למחר. שאז יתקנו את התקר.
הסכים סטלן העיר בחפץ לב, ומיהרו הם אל הבית. כאשר נכנסו בדלת
המפוארת של הבית הפרטי מיד הציע סטלן הכפר מכל טוב הבית. משקה
ומאכל כאחד הוצעו ונדחו בנימוס מאופק על ידי סטלן העיר הרעב
והצמא. סטלן הכפר, הידע כי דודנו בוודאי בדודא איומה, הציע
בנימוס פרח. סטלן העיר הנבוך הסכים בלב ולב להצעת הבץ הירקרק.
אך לא הבין מדוע לקח סטלן הכפר את הטלפון והחל לעשות שיחות.
לאחר שעות של חיפושים וטיולים ברחבי הישוב, נמצא הפרח החמקמק.
וישמחו ויצהלו הסטלנים, העיר והכפר, כי הפרח היה משובח, מכל
טוב הארץ. למחרת הבוקר, לאחר שהוחלף הגלגל, נסע סטלן העיר חזרה
לביתו, לא לפני שהזמין את דודנו לעיר.

ימים רבים עברו, והיה זה כי סטלן הכפר נצטרך ללכת אל העיר
למספר ימים. מיד נזכר הוא בדודנו, הלוא הוא סטלן העיר, הגר שם.
מיד חייג הוא אל סטלן העיר וביקש להשתכן בביתו למספר ימים. ארז
את תיקיו ויצא אל העיר. כשהגיע לבית הסטלן, התקבל בלב ולב ומיד
שאלו לשלומו, כיצד עברה עליו הנסיעה וכיצד התרשם מן העיר.
הסטלן ענה בנימוס המבוקש וביקש לפרוק את מטענו. נלקח הוא לחדר,
ולאחר שנתרווח הציע לו סטלן העיר ממטעמי הסטיפה שלו. הסכים
סטלן הכפר באושר והתחיל מיד לקסס. סטלן העיר, נזכר להזהיר,
שיוכלו לעשן רק כשמשפחתו תצא מן הבית. מה שצריך לקרות כל שניה
או שתיים... עברה שעה, עברו שעתיים. ורק אז נתרוקן ביתו של
סטלן העיר. סטלן הכפר נאנח אנחת רווחה כשסטלן העיר הדליק את
הג'וינט, אך אנחתו נקטע לפתע בקול הסירנה המהדהד. עברה ניידת,
עברו שתיים, וסטלן הכפר נדאג שיעלו השוטרים. סטלן העיר הרגיע
את חששו, ואמר שניידות הן מן ההרגל באזור זה של העיר. עישנו
הסטלנים את קססתו המלאה של סטלן העיר ושמחו וצהלו. באחת בלילה
לערך, נשמע שוב קול הסירנה וכמעט מיד לאחר מכן גם קול דפיקת
הדלת. סטלן העיר זינק כאחת ופתח את הדלת לשוטר במדים. בחיוך
נבוך ובטון מאולץ נאלץ להסביר לשוטרים את פשר הרעש. סטלן הכפר
בינתיים, נכנס לסרטים כפליים. שוטרים וגנבים רצו בראשו ואין
מנוח. לאחר שהוציא את השוטרים החוצה, אחרי איזה קפה או שניים,
הופתע לראות את סטלן הכפר, ארוז ומוכן, יוצא מחדרו. עוזב כל כך
מהר דודן? שאל סטלן העיר. הרי עוד נשאר הרבה פרחים, ועוד עליך
להיות בעיר מספר ימים. התחזור לכפר הדל כל כך מהר? חייך סטלן
הכפר ואמר, עדיף לי פרח אחד בפאנן, מאשר מאה גרם בגטו העירוני.