בואו ילדים, אספר לכם משל
על הדוד אורי, וחיילת ושמה טל
אבירם, אתם יודעים, ההיא החברה
שאת אורי אז זרקה ומאז גם שכחה.
ואולי לא שכחה - את זה אורי עוד ידע,
בהמשך השיר הזה, או אולי - מעבדה.

כן אורי תמיד לוקח
קו לעירו האהובה,
הפעם מה יצא?
565 אלא מה. אולי הקו
שלא מגיע כמעט
אף
פעם
בזמן כשצריכים, אבל הוא בא, לבסוף,
מעשן כמו ארובה.

והפעם מי עלתה, ראשונה מהנוסעים?
טל אבירם, כמובן, מדוגמת על מדים
אורי כבר מוכן, מבעוד מועד הכין סימן,
לבדוק אם יש עוד שמץ של סיכוי
עם הלא-נגישה מזמן.

בתחנה עוד כשתיצפת, למצוא מכרים מעניינים,
תפסו עיניו את העלמה, והוציא כמה דפים,
מכיסו, מהפנקס, וכתב עליו פשוט:

"יש סיכוי לדעת מה שלומך?
לא "להחליף מילה"
לא "לדבר"...
רק לדעת מה מצבך"

עבר את הכניסה, ניקב כרטיסייה,
ליד מושבה של טל חמק,
והשאיר לה הממתק.

התיישב הוא מאחורה, לא חיכה לשום דבר,
רק פעם ב- בדק, לראות אם יש בכלל תנועה.

אחרי כמה דקות בלבד, כשכנראה היא שמה לב,
לפתק הקטן, שישב שם, ברוח מרפרף
ניראה לאורי שקראה אותו,
פתחה חלון והופ - החוצה
ואפילו לא טרחה
להסתכל בו מתעופף.

כך נגמר לו עוד סיפור - אבל יש עוד המשל,
בסוף הנסיעה, הראה אורי לטל,
רק דף קטן ביד, כשהיא יורדת מהאוטובוס,
הציצה? נפגעה?
לא יודע, אבל היה כתוב שם רק



חבל









המשל, אגב, בכלל לא משוכלל,
,Some people never change
...But as long as you can do it
You should never keep your rage