האדמות יבשות, מים לא חילחלו בין סדקים למוטט אותן
לעיסת בוץ שהייתה לסלעי חול קשים כברזל
והאדמות מתכווצות לתוך עצמן כמו בלון שהאוויר נטש אותו
מנסה לאחוז חלקיקי האוויר האחרונים בנותרו בו.

לרגליים שחורות ויחפות, שגם הן סדוקות כאדמה
עליהן הן דורכות, יש לפעמים שיח קוצים גדול לדרוך עליו
לא על מנת לגוון את המגע שהרגליים חשות
אלא לחמוק לרגע מהחום.

אז הופיע הלבן, הוא נראה להם כמעט שקוף בהתחלה
כמו אל שמצא את מנוחתו אצלם, משתלב במהירות
נושא איתו כמויות של מים לרוויה, סוסים מגוונים בצבעם
והבנה מהירה.

אט אט נעלמו בתוך החשכה רגליים יחפות שחורות
על אוניות, חותרים לארץ חדשה כבולים בחבלים
מוכים בשוטים להאיץ לדרך ארוכה.
באדמת החלומות אותם יעבירו על מטבע קל
זה לחווה וזה לאורווה.